הבא: איך מוודאים שילדים בחינוך ביתי לומדים כל מה שצריך? חדש
הקודם: האם הורים שאינם מורים יכולים ללמד את ילדיהם?
שאלות ותשובות על חינוך ביתי

באילו שיטות הוראה משתמשים בחינוך ביתי?

חינוך ביתי מאפשר גמישות רבה בבחירת שיטות הלימוד, כך שאפשר להתאים אותן לכל ילד, לכל הורה, ולכל רגע. אציג כאן כמה גישות כלליות להוראה, בעיקר כדי לתת רעיונות וכיוונים. בסופו של דבר כל הורה לומד איך ללמד מתוך החיים עם ילדיו, ולא מתוך "מתכוני הוראה" שהמציאו אנשים אחרים.

למידה טבעית (Unschooling)

למידה היא טבעית לבני-אדם כפי ששחיה במים היא טבעית לדגים. מהתובנה הזאת נובעים כמה עקרונות חינוכיים מעשיים:

ג'והן הולט נחשב כאבי הגישה הזאת, למרות שהיבטים שלה ניתן למצוא אצל רוב ההוגים החינוכיים הגדולים: פיאז'ה, ג'ון דיואי, רוסו, א.ס. ניל, אפלטון, ורבים אחרים. כל ספריו של הולט מומלצים, ובמיוחד Learning All The Time, How Children Learn ו-How Children Fail. ספר מומלץ נוסף הוא The Teenage Liberation Handbook של גרייס לוולין, שדן ביישום הגישה הזאת אצל בני נוער (ומבוגרים). שפע של מידע נוסף אפשר למצוא באינטרנט, למשל באתר unschooling.com. בעברית, ספריו ומאמריו של דני לסרי מבארים את הגישה הזו בצורה נפלאה.

למידת חקר (Inquiry Based Learning, Problem Based Learning)

גישה שצוברת פופולאריות בתחום הוראת המדעים. בגישה זאת מנסים לגרום לילדים ללמוד באופן דומה לדרך בה חוקרים אמיתיים עובדים. יש גרסאות שונות להוראה בגישה זאת, אבל בעיקרון מציבים לפני הילדים בעיה או אתגר שהם לא למדו עדיין איך לפתור, ומבקשים מהם לנסות למצוא פתרונות או מידע בנושא. הדגש הוא לאו דווקא על מציאת הפתרון הנכון, או על פתרון בכלל, אלא על הדרך: העלאת רעיונות והשערות, ניסויים, תצפיות, הסקת מסקנות, חיפוש מקורות מידע, עבודה בקבוצה, וכו'.

התפקיד של המורה הוא בעיקר להביא בעיות חקר מתאימות לילדים, ולתמוך בהם בתהליך החקר. הבעיות עצמן יכולות להיות חידות, בניית מכשירים, הבנת תופעות טבע, הכרות עם מכשירים חדשים, או כל דבר אחר שהילדים עדיין לא למדו.

בשיח החינוכי של היום, הגישה של למידת חקר התחילה מלימודי-רפואה באוניברסיטה, ובזכות ההצלחות המרשימות התפשטה לתחומי לימוד נוספים וללימודים בבתי-ספר תיכוניים ויסודיים. ביהדות הגישה הזו מקובלת מאות שנים בשם לימודים בחברותא.

הוראה אינדיאנית (Coyote Mentoring), הוראה סוקרטית (Socratic Teaching)

שיטה זו היא מעין שילוב של למידה טבעית עם למידת חקר: כמו בלמידה טבעית, התלמיד הוא הקובע מה ללמוד, מתי ואיך. אבל, כשהוא בא אל המורה ושואל אותו משהו או מבקש את עזרתו, המורה אינו עונה ישירות. במקום זה, המורה שואל את התלמיד שאלה או נותן לו משימה כמו בלמידת חקר. מתוך תהליך החקר, התלמיד מגיע גם לפתרון הבעיה המקורית שהטרידה אותו, ולומד זאת בצורה יסודית ומקיפה יותר מאשר לו היה מקבל את התשובה ללא מאמץ.

בגירסה האינדיאנית מדברים מעט ועושים הרבה, ועיקר הלימוד מתבצע בפעילות הגומלין שבין הלומד לבין העולם, כשהמורה מנחה אותו היכן לחפש את התשובות. בגירסה הסוקרטית השיחה עצמה היא הסביבה הלימודית, והחומר הנלמד נובע מתוך הלומד עצמו, תוך כדי דיאלוג עם המורה.

ספריו של טום בראון מלאים באנקדוטות ותובנות על מורהו האינדיאני ומדגימים את שיטת ההוראה האינדיאנית. חייו ושיעוריו של סוקרטס תועדו על-ידי תלמידו אפלטון באוסף דיאלוגים, שבחלקם הוא מתייחס ישירות לשיטת ההוראה הסוקרטית, במיוחד מנון. הוגים נוספים הדגישו את חשיבות הדיאלוג ללמידה, ובהם בובר, בוהם, פריירה, ואחרים.

הוראה באשכולות (Unit Studies)

בגישה זאת מדגישים את הקשרים שבין תחומי הידע: בוחרים נושא מסויים ללימוד, ודרכו לומדים דברים מתחומי ידע רבים. למשל, כשלומדים על מצרים, לומדים על הגיאוגרפיה שלה (גיאוגרפיה, פיסיקה, ביולוגיה), על ההסטוריה שלה (הסטוריה, תנ"ך), על השפה (שפות, ספרות), על הכלכלה שלה (מתמטיקה), על יחסיה עם מדינות אחרות (אקטואליה), על דרכי החיים והעיסוקים בה (כישורי חיים, אקולוגיה), על כלים ומכשירים בה (הנדסה, אמנות), וכו'. דרך הנושא המרכזי אפשר להגיע לתחומים רבים במדעי החברה, הרוח, החיים, והטבע.

הורים רבים בארה"ב משתמשים בהוראה באשכולות בשביל ללמד את ילדיהם בבית. בארץ יש בתי-ספר שמנסים ליישם למידה בינתחומית במבנה המערכת הקיים.

שיטת מונטסורי (Montessori Method)

שיטת מונטסורי משלבת סדר וארגון קפדניים, עם חופש פעולה ולימוד לילדים. כמו בלמידה טבעית, הילדים חופשיים ללמוד מסביבתם לפי רצונם. אבל, הסביבה עצמה מאורגנת בקפידה ובתשומת לב, תוך שימוש בחומרי לימוד מעוצבים במיוחד ובמשחקים לימודיים. בנוסף, המורה נדרש להתבונן היטב בתלמידים, כמו מדען חוקר, ולנסות לראות מתי הם בשלים ללמוד דברים חדשים. כשהמורה חושב שהגיע רגע כזה, הוא מציג בפני התלמיד מידע חדש בשיעור קצר. אם התלמיד אכן מראה עניין, נפתח לפניו שער חדש. אם לא - המורה מסיק שהשערתו הייתה מוטעית ומניח לנושא.

המקור הטוב ביותר ללמוד על השיטה הוא ספרה של מריה מונטסורי שיטת מונטסורי. בנוסף, ספרו של מייקל דיקין הילדים על הגבעה מביא את סיפורה של משפחה בה האם חינכה את ילדיה בבית בשיטת מונטסורי. באינטרנט יש שפע של אתרים בנושא, כמו למשל montessori.co.il או montessori.org.

תוכנית לימודים מובנית (Scope & Sequence)

זוהי הגישה המקובלת כיום בבי"ס: מחלקים את עולם הידע לתחומים נפרדים (חשבון, לשון, תנ"ך, אנגלית וכו') ומלמדים כל אחד מהם בפני עצמו. בנוסף, כל תחום נפרט למסלול לימוד הבנוי שלבים-שלבים, כאשר שלבים מאוחרים מסתמכים על השלבים הקודמים להם. קיימות תוכניות לימודים רבות ומגוונות: התוכניות של בתי-הספר הממלכתיים, תוכנית לימודים קלאסית, חינוך אנתרופוסופי, ועוד.

לגישה הזו שני יתרונות מרכזיים: קל למורה לעקוב אחרי מהלך הלימודים, וקל להשיג חומר לימוד מוכן. הורים שמלמדים את ילדיהם בבית לפי הגישה הזו, מספרים שהזמן הנדרש כדי להגיע לאותו קצב לימוד כמו בבי"ס הוא בין שעתיים ביום לשעה בשבוע.

אפשר, כמובן, להשתמש בכמה מהשיטות האלה במקביל, או לשלב אותן יחד, או להמציא ואריאציות חדשות שלהן, או להשתמש בשיטות וגישות נוספות שלא מוזכרות כאן. מה שחשוב הוא לבחור שיטות שמתאימות לילד ולמשפחה, ולשמור על גמישות ועל נכונות ללמוד ולשנות לפי הצורך.

הבא: איך מוודאים שילדים בחינוך ביתי לומדים כל מה שצריך? חדש
הקודם: האם הורים שאינם מורים יכולים ללמד את ילדיהם?

bottom bar


2002 © יונת שרון    תנאי שימוש    כבד את ילדיך