כבד את ילדיך

חינוך ביתי בראשי פרקים שלומית דור ויונת שרון (מתוך הסדנא על חינוך ביתי ביום עיון באופן טבעי, יוני 2002)

"כשהתחלנו עם חינוך ביתי, הרגשתי כאילו אני מכניסה ילד מתחת כל זרוע, וקופצת מצוק. תארו לעצמכם איך נדהמתי כשגיליתי שיש לנו כנפיים!" (מאורה סיגר)

1. אין דרך אחת נכונה. החינוך הביתי שונה בכל משפחה, ממש כפי שהחינוך בכלל שונה בכל משפחה. יותר מזה: כל ילד הוא שונה ומיוחד, ומתאימה לו דרך התפתחות ייחודית. המאפיין הבולט ביותר של חינוך ביתי הוא מגוון.
   1. חינוך ביתי זה לא נישואים קתוליים. תמיד אפשר לשנות מה שעושים, כולל להתחרט ולשלוח את הילדים לבית-הספר. לעומת זאת, להוציא ילדים מהמערכת עלול להיות קשה יותר - גם בגלל התנגדות המערכת וגם בגלל שחלק מהילדים מפתחים תלות בהפעלה והערכה מבחוץ.
      כל רגע בחיים הוא ניסוי. (אוליבר וונדל הולמס)
   2. ארגון וסדר יום. מאחר שאין סדר יום כפוי מבחוץ, אפשר לתת לסדר הטבעי לנבוט מבפנים, להתארגן מהחיים עצמם: מה מעניין וכיף לעשות בכל רגע, איזה דברים צריך לעשות כחלק מהחיים, אילו שעות נוחות לפעילות, איפה להיות, וכו'.
      "אני משערת שבגלל שכמעט כל הילדים כיום הולכים לבי"ס, ורגילים שיארגנו בשבילם דברים, הם נראים כל כך חסרי יכולת לחשוב על רעיונות משל עצמם." (אגתה כריסטי)

2. הורות היא אחריות. בחינוך ביתי ההורים לא מעבירים את האחריות לחינוך לידי המדינה או לידי מוסדות פרטיים. אחריות כזאת כוללת בחובה גם עוצמה וחופש, וגם מחוייבות עמוקה.
   "חירות משמעה אחריות. לכן רוב האנשים חוששים ממנה." (ג'ורג' ברנרד שו)
   1. התמסרות לילדים. האחריות הגדולה שבגידול ילדים יכולה להוביל לפעמים למידה מסוימת של הקרבה. אולם ככל שהילדים גדלים, קטֵנה כמות הטיפול שהם זקוקים לו ומתרבות הדרכים לענות על צורכיהם לצד שמירה על הרצונות והצרכים של ההורים; ככל שההורים צוברים נסיון, קל להם יותר למלא את צרכי הילדים והם לומדים דרכים נוחות יותר לחיות בחברתם ולדאוג להם.
      "מי שמתמסר, מקבל יותר משהוא נותן." (אנטואן דה סנט-אקזופרי)
   2. מה נדרש לחינוך ביתי? גישה למקורות מידע ולימוד (כמו ספריה), תמיכה של שני ההורים, מחויבות להשקיע זמן וקשב (כמו בכל עבודה), גמישות ונכונות ללמוד ולהשתנות, בטחון עצמי להיות שונים, רצון להיות עם הילדים.
      אין צורך בתעודת הוראה, ידע בכל תחומי הלימוד, רכישת חומר של בי"ס, סבלנות על-אנושית.
      מתוך תעודת הסמכה לחינוך ביתי: "תעודה זו משחררת אותך מהצורך להתלות בדעת מומחים. ... ומתירה לך לחשוב את מחשבותיך שלך, ולעודד את ילדיך לחשוב בעצמם." (סנדרה דוֹד)
   3. רמת חיים ורמת הוצאות. רמת ההוצאות והרכבן משקפים את הערכים וסדר העדיפויות של ההורים והילדים. רמת החיים נקבעת לא רק לפי רמת ההוצאות, אלא גם לפי ההתאמה בין הערכים שלנו לבין הדרך בה אנו חיים.
      "רבים מאיתנו עובדים קשה מכפי שאנחנו רוצים, בעבודות שאיננו אוהבים. למה? ברור! כדי להרשות לעצמנו להתקיים בצורה בה אנחנו לא מעוניינים לחיות." (ברדפורד אנג'אייר)
   4. חינוך ביתי הוא חוקי. להורים יש זכות טבעית לקבוע איך ילדיהם יתחנכו, לפי פסקי דין מהזמן האחרון. אמנם משרד החינוך מצהיר שצריך להגיש כל שנה בקשה לאישור מיוחד לפי סעיף 5ב' לחוק לימוד חובה, אולם אין לדעת אם דעה זאת תעמוד במבחן בית-המשפט. מורים, מנהלי בי"ס, ופקידי משרד החינוך לרוב אינם מתמצאים בחוק ואפילו בנהלים לגבי חינוך ביתי.
      "זכותם של הורים לגדל ולחנך את ילדיהם כראות עיניהם היא זכות חוקתית יסודית, זכות טבעית הטבועה ועולה מן הקשר בין הורים לצאצאיהם." (השופט מ. שמגר, מתוך פסק-דין של ביה"מ העליון 2266/93)

3. חברים לעומת חברה. חברים הם אנשים שאנחנו רוצים להיות בחברתם, לא כאלה שאנו נאלצים לשהות במחיצתם. ילדים בחינוך ביתי מוצאים חברים בשכונה, בחוגים ובפעילויות שמעניינות אותם, במפגשי משפחות חינוך ביתי, ובחוג החברתי של ההורים. החברים אינם דווקא ילידי אותו שנתון כמו בבי"ס, ולמעשה הם לא חייבים להיות בכלל ילדים - אפשר ליצור קשרים משמעותיים ומספקים גם עם מבוגרים, נוער, זקנים, ותינוקות.
   1. רב-גילאיות. חברה רב-גילאית תורמת רבות ללמידה: הילדים הקטנים לומדים מהגדולים ע"י חיקוי, שיתוף, והוראה ישירה; הגדולים יכולים להתנסות בהנהגה וטיפול, לתרגל מיומנויות חדשות על הקטנים (למשל כשילד שרק למד לקרוא מקריא לאחיו הקטן מתוך ספרים פשוטים), ולזכות לראות את העולם גם מנקודת הראות הרעננה של חבריהם הצעירים. בכתה חד-גילאית לכולם רמת ידע (ורמת בורות) דומה, לכולם רמת בגרות (וילדותיות) דומה.
   2. חברותיות. לכל ילד צרכים חברתיים והעדפות חברתיות שונות - לגבי מספר החברים, משך זמן הבילויים בחברה, סוג הפעילויות עם החברים, וכו'. רק ילדים מעטים באמת מעדיפים לבלות עם כ-30 ילדים בכל יום בשעות קבועות לשיעורים מובנים.
      "בי"ס הוא מוסד גדול, אבל מי רוצה לחיות במוסד?" (עודד לבנה, בהשראת חנניה רייכמן)
   3. ילדים יוצאים מהכלל. על ילדים בחינוך ביתי לא מופעל לחץ לאבד את הייחוד שלהם. הם לא מרגישים חריגים כל עוד לא החדירו בהם את הקריטריונים האחידים לשפוט אנשים - הם מתייחסים לכל אחד בפני עצמו. דווקא בבי"ס הרבה ילדים מרגישים חריגים באותם תחומים בהם הם חשים שהם שונים מאחרים.
      "אנשים מוזרים תמיד הופיעו בזמנים ובמקומות שעודדו אופי חזק; ומספר המוזרים בחברה עומד בדרך כלל ביחס ישר לכמות הכשרון, המרץ השכלי, והאומץ שיש בה." (ג'ון סטוארט מיל)

4. ההכנה הטובה ביותר לחיים היא לחיות אותם. בחינוך ביתי אפשר ללמוד מתוך החיים עצמם, בהקשר אמיתי ומוחשי, ולא במנותק ובצורה תיאורטית: ללמוד שברים תוך מדידת כמויות חומרים לעוגה, ללמוד על כוח-חיכוך ממשחק בבריכה, ללמוד על הקמת המדינה מהסיפורים של סבא וסבתא, וכו'.
   "ללמוד מיומנויות וכישורים לחיים מתוך חוברות עבודה זה כמו ללמוד להתעלס בהתכתבות." (נורית להט)
   1. בתי-חרושת לציונים. בתי-הספר הקונבנציונליים פועלים באופן שנקבע בשיא המהפכה התעשייתית, ומקנים לילדים מיומנויות וערכים המתאימים לפועלי ייצור: ציות לסמכות, הצמדות להוראות, ביצוע מטלות משעממות, התעלמות מ"הפרעות" הסביבה, ביטול השיפוט האישי לטובת הערכה חיצונית, לא לשאול שאלות. בעידן הפוסט-תעשייתי שלנו, אנחנו נדרשים "לאבד" (unlearn) חלק ממה שלמדנו ותורגלנו בבי"ס כדי להצליח בחיים.
      "הבירוקרטיה המודרנית - מפעלים, משרדים, מערכות מסחר, בתי-חולים, בתי-ספר וכו' - היא מכונה שרכיביה הם אנשים. התפקיד של בתי-הספר הוא להפוך ילדים לאנשים שיכולים ומוכנים לעבוד בתור רכיבים במכונה, ושקשה להם אפילו לדמיין שיש דרך אחרת." (ג'והן הולט)
   2. תעודת בגרות. תעודת בגרות אינה מפתח קסמים להצלחה בחיים, ולרוב המקצועות יש צורך בדברים אחרים לחלוטין. אם באמת מרגישים שהיא נחוצה, אפשר ללמוד באופן עצמאי (השקעה של בערך שנה) ולגשת לבחינות אקסטרניות.
      "לבגרות לא מגיעים דרך תעודה." (עודד לבנה)
   3. לימודים אקדמיים. יש אנשים שהתקבלו ללימודים באוניברסיטה גם ללא תעודת בגרות, דרך ראיונות אישיים, דרך הכרות עם מרצים אחרי השתתפות בקורסים כשומעים חופשיים, או דרך לימודים במכינות יעודיות. לאוניברסיטאות בארה"ב יש כבר מסלולי קבלה מסודרים לבוגרי חינוך ביתי.
      "לבוגרי חינוך ביתי יש יתרון על אחרים, כי הם בחרו ללמוד באופן מודע והתקדמו לפי תוכנית לימודים עצמאית." (ג'ונתן ריידר, לשעבר מנהל הקבלה לתואר ראשון באוניברסיטת סטנפורד)
   4. עבודה ורכישת מקצוע. חלק גדול מהעיסוקים אינם דורשים תעודה, במיוחד בשוק הפרטי. במקצועות רבים ניסיון מקצועי הוא משמעותי יותר מאשר תעודות. נוער בחינוך ביתי יכול להתחיל לרכוש ניסיון מקצועי בגיל צעיר יותר, בעבודה ללא שכר או בשכר נמוך.
      "תעשה מה שאתה אוהב, ותלמד לעשות זאת ממש-ממש טוב, ויום אחד מישהו ישלם לך ממש-ממש טוב בשביל שתעשה את זה בשבילו!" (סטיב ווזניאק, מפתח מחשב ה-"אפל" ומיליארדר)

5. למידה יחידנית. כל ילד חופשי ללמוד בדרכו שלו, את הנושאים המעניינים אותו כרגע, בהתאם לסגנון הלמידה שלו, בקצב שלו, לפי האינטליגנציות שלו, בשעות הפורות אצלו, ובהתאם למטרות שהוא או הוריו מציבים בפניו.
   "חנוך לנער על-פי דרכו" (משלי כ"ב 6)
   1. למידה יעילה. כשלומדים מתוך עניין והנעה פנימית, זוכרים יותר. למידה לקראת מבחן אינה יעילה לטווח ארוך (זוכרים רק 10%-5 מהחומר). בנוסף, כשהחומר מעניין אז נוטים גם להעמיק יותר בלימוד, וגם להרחיב את הלימוד לתחומים נוספים.
      "ברור שכדי שהשכל יפעל יש צורך במניע שהוא רגשי. לעולם לא תבקש לפתור בעיה אם בעיה זו אינה מעניינת אותך. העניין, המוטיבציה הרגשית, הם המניעים את הכל." (ז'אן פיאז'ה)
   2. שיטות הוראה. הגמישות של חינוך ביתי מאפשרת ליישם מגוון של שיטות הוראה החל מלמידה טבעית וכלה בתוכנית לימודים מובנית, כולל כל השיטות האלטרנטיביות והחדשניות כמו למידת חקר, אשכולות למידה, שיטת מונטסורי, חינוך אנתרופוסופי, תוכנית לימודים קלאסית, וכו'.
      "זה ממש פלא ששיטות ההוראה המודרניות עדיין לא החניקו לחלוטין את חדוות החקירה. זוהי טעות חמורה להניח שניתן לקדם את ההנאה מהתבוננות ובדיקה באמצעים של כפייה וחובה." (אלברט איינשטיין)
   3. ליקויי למידה. ליקויי למידה הם לעתים קרובות תוצאה של מגבלות שיטת הלימוד בבי"ס ודיכוי הצרכים האישיים וקצב הלמידה הטבעי של כל ילד. התשובה של בי"ס לליקויים היא עבודה יחידנית והתאמה אישית של דרכי הלימוד (במגבלות המערכת), דברים שבחינוך ביתי מתרחשים גם בלי התווית של "לקוי".
      "כשמישהו לא עומד בקצב ההתקדמות של עמיתיו, אולי זה בגלל שהוא שומע מִקצב של תוף אחר. הניחו לו לצעוד לפי המנגינה שבאזניו, שונה או רחוקה ככל שתהיה." (הנרי דוד ת'ורו)

6. העצמה אישית. חינוך ביתי כרוך בויתור על המסלולים המקובלים להתפתחות והתקדמות בחברה ובמציאת דרך אישית וייחודית - גם להורים וגם לילדים. כל צעד בדרך הזאת הוא בחירה אישית ייחודית, שגם מעצבת אותנו וגם מחזקת את כושרנו לבחור את המשך הדרך.
   "העוצמה לקבל החלטות מהותיות מגיעה מהנכונות לקחת אותן על עצמך" (רוברט פריץ)
   1. עצמאות מתפתחת מתוך העצמי. הבית והמשפחה מספקים רשת בטחון שמאפשרת לילדים להסתכן, להתנסות, ולבחור להם אתגרים שיעזרו להם לפתח את עצמאותם ועצמיותם. זו אינה עצמאות מתוך כורח המציאות, מתוך לחץ חברתי, או מתוך מניפולציה פסיכולוגית ("אתה כבר גדול").
      "יש לתת לילד את האפשרות להתפתח לפי החוקים של הטבע שלו כדי שיתחזק, וכאשר יהפוך לחזק, יוכל לעשות אף יותר ממה שהעזנו לקוות עבורו." (מריה מונטסורי)
   2. מימוש עצמי להורים. עבודה שכירה אינה תמיד הדרך הטובה ביותר למימוש עצמי. הורים בחינוך ביתי מנסים דרכים שונות להגיע למימוש עצמי, לצד הילדים.
      "בשביל לחנוך לנער לפי דרכו, עליך ללכת לפי דרכך בעצמך" (ג'וש בילינגס)
   3. פמיניזם. חינוך ביתי יכול להיות בחירה פמיניסטית אם זו בחירה שנעשית מתוך עוצמה: מתוך הסתמכות על השיפוט האישי ולא רק על "מה שכולם עושים" או מתוך רצון אישי לחיות כך. בנוסף, החינוך הביתי מחזק את ההשפעה על הילדים מצד המשפחה, שבה בדרך-כלל הקול הנשי חזק יותר מאשר מחוץ לבית. דוגמא אישית לערכים פמיניסטיים תוכל לבוא מחינוך המשולב בהגשמה אישית של האם במקום חינוך הכרוך בהקרבה עצמית.
      "עוצמה אפשר לקחת, אך לא לתת. תהליך הלקיחה כשלעצמו הוא המעצים." (גלוריה סטיינם)
   4. חינוך לערכים. הערכים שהילדים מקבלים הם בעיקר אלה שהוריהם מחזיקים, ושעל פיהם הם פועלים. הילדים לא נדרשים לקבל את הערכים של שר החינוך הנוכחי המועברים להם באמצעות הכוח של המורים לשפוט אותם, או להכנע למערכת הערכים שעליה מושתת בי"ס: הליכה בתלם, כוחניות, שעמום, חומרניות, תלות, לא לשאול שאלות ("תוכנית הלימודים הסמויה").
      "במשך השנים הבנתי מה הדברים שאני באמת מלמד: תוכנית לימודים של בלבול, מעמדות, צדק שרירותי, המוניות, גסות, חוסר כבוד לפרטיות, אדישות לאיכות, ותלותיות מוחלטת." (ג'והן טיילור גאטו, נבחר כמה פעמים למורה מצטיין בניו-יורק)

לדף הראשי