כבד את ילדיך |
פרספקטיבות ותובנות על
אמהוּת וקריירה(ראשי פרקים לסדנא ביום עיון באופן טבעי, מאי 2003) |
אלבין טופלר, הגל השלישי, 1980:עד כה עברו על האנושות שני גלי תמורה גדולים, אשר כל אחד מהם מחק את התרבויות או הציביליזציות הקודמות והחליפן באורחות חיים שבני הדורות הקודמים לא העלו בדמיונם. גל התמורה הראשון – המהפכה החקלאית – נמשך אלפי שנים בטרם שכך. הגל השני – הופעתה של הציביליזציה התעשייתית – נמשך שלוש-מאות שנה בלבד. כיום מואץ עוד יותר קצבה של ההיסטוריה וסביר להניח שהגל השלישי יחלוף על פני ההיסטוריה וימצה את עצמו בתוך כמה עשרות שנים. אנו, שנפל בחלקנו לחיות ברגע מכריע זה, נחוש איפוא בימי חיינו את מלוא כובדו ועוצמתו של הגל השלישי.
... הגל השלישי נושא בכנפיו אורח חיים חדש לאמיתו, המבוסס על מקורות אנרגיה מגוונים ומתחדשים; על שיטות ייצור ההופכות את פסי הייצור של מרבית בתי-החרושת לדבר שחלפה שעתו; על צורה חדשה של משפחה, משפחה לא-גרעינית; על מוסד חדש שאפשר לכנות "המעון האלקטרוני"; על בתי-ספר שונים בתכלית מאלה של היום; ועל תאגידים במתכונת העתיד. הציביליזציה הקורמת עור וגידים מעצבת תקני התנהגות חדשים ונושאת אותנו עמה אל מעבר לאחידות, מעבר לסינכרון ולמרכוז, מעבר לריכוז של אנרגיה, כסף ועוצמה.
... הציביליזציה של הגל השלישי מתחילה לסתום את הפער ההיסטורי בין היצרן לצרכן בהניחה את היסוד לכלכלת היצרנות לשם צריכה עצמית של המחר...
אני סבור שהבית יתפוס מקום מרכזי וראשון במעלה בציביליזצית הגל השלישי. עלייתו של היצרן-צרכן, התפשטותו של המעון האלקטרוני, המצאתם של דפוסים ארגוניים חדשים בעולם העסקים, האוטומציה והמעבר לייצור לא המוני – כולם מצביעים על התבססותו המחודשת של הבית כיחידה המרכזית בחברת המחר, יחידה בעלת תפקידים כלכליים, רפואיים, חינוכיים וחברתיים מוגברים.
דרך חיים, מקצוע, נתיבה מקצועית, תכלית, תפקיד. ("מלה במלה" של אבניאון)
1) עיסוק או מקצוע, במיוחד כזה שדורש הכשרה מיוחדת, שמהווה מפעל חיים. 2) מסלול התקדמות או פעילות בחיים או בשלב בחיים, למשל במקצוע או משימה. 3) הצלחה במקצוע, עבודה, וכו'. (מילון וובסטר)
קריירה זה לא משהו שאתה בוחר, אלא משהו שאתה נבלע בו. (ג'ון דוס פסוס, סופר)
מקצוען הוא פשוט מישהו שמקבל תשלום עבור מה שחובבן עושה מאהבה. (אורסולה לה גווין, סופרת)
כאשר רוב יומו של ההורה סובב סביב הטיפול בילד, רבים הסיכויים שהורה זה לא רק ישתעמם וישעמם אחרים, אלא גם יעניק טיפול לא טוב לילדו. בחודשים הראשונים לחייו התינוק מצפה לקחת חלק בחייו של אדם פעיל, תוך מגע גופני בלתי פוסק עם אדם זה, ולהיחשף להתנסויות שדומות לאלה שבהן הוא יתנסה בהמשך חייו. בשלב בו התינוק נישא על הידיים הוא פסיבי וכל חושיו ערים למתרחש. הוא אמנם נהנה לקבל תשומת לב ישירה – נשיקות, דגדוגים או השלכה באויר – אבל עיקר עניינו הוא להיות עד לפעולות ולאינטראקציות של המטפל בו (מבוגר או ילד) ולהתבונן בסביבת המטפל. המידע שצובר התינוק בדרך זו עוזר לו להבין כיצד מתנהגים האנשים בחברה שהוא חי בה, ומכין אותו לתפוס את מקומו ביניהם. (עקרון הרצף)
אחרי שנולד אורין ישבה סבתא ברכה עם שלושה מהילדים ושאלה אותם על החיים במשפחה עם שבעה ילדים. בין השאר שאלה סבתא במה חסרה להם עכשיו אמא, אחרי שנולד תינוק חדש. שלושת המשתתפים בשיחה (16 12 10) אמרו שחסרה להם אמא שמנגנת אתם. ברגע הראשון הרגשתי סיפוק גדול. איך אני, אמא לשבעה ילדים, מצליחה לספק את כל הצרכים של ילדי למרות התינוק החדש שנולד.
אחרי זמן הבנתי שהם אמרו לי עוד משהו חשוב מאד. מה שטוב ונכון בשבילך אמא, גם טוב ונכון בשבילנו, אמרו לי הילדים שלי. אם את רוצה לנגן ועושה זאת למען עצמך את עושה זאת גם בשבילנו. (אורנה שפרון)
הדרך היסודית ללמוד היא לעזור למישהו שבאמת יודע מה הוא עושה. (כריסטופר אלכסנדר, ארכיטקט)
אם למנהלת מפעל גדול אין זמן לאכול בשקט, לבהות, לקרוא ספר וכו' – אין לה זמן "לעצמה", האם היא גם תגיד שהקריירה שלה באה על חשבונה? או שהאשה זה הקריירה – הקריירה זה האשה.
ההתייחסות לגידול ילדים כאל משהו שבא על חשבון "העצמי" היא תרבותית מערבית, ונובעת מחוסר הערך שמיחסת התרבות לתפקידים הנשיים. זה לא בגלל שהתפקידים הללו חסרי ערך, חסרי סיפוק, משעממים וכובלים! זאת רק התיחסות תרבותית שכולנו "לוקות" בה. (אורנה שפרון)
היתרון באמהוּת עבור אמנית הוא הקשר המיידי והבלתי נמנע עם מקורות החיים, מוות, יופי, צמיחה, רקב. ... אם אשה אמנית חונכה להאמין שהעיסוקים האמהיים הם שטחיים, רק נלווים לדברים החשובים בחיים, לא שייכים לנושאים הספרותיים הגדולים, עליה לחנך עצמה מחדש. החינוך שהיא קיבלה הוא אנטי-נשי, הוא משמר ומנציח מערכות חשיבה והרגשה שנותנות עדיפות לאלימות ומוות על פני אהבה ולידה, והוא שקרי.
... אפשר רק לדמיין מה המשמעות של חיים בתרבות שבה לידה ואמהוּת תופסות אותו מעמד כמו שהיה לסקס ואהבה רומנטית בספרות ובאומנות של חמש-מאות השנים האחרונות, או ... כמו המעמד של מלחמות מאז שחר הספרות. (אליסיה אוסטריקר, משוררת ומבקרת)
האם העיסוק שלנו מגדיר אותנו? "אני מתכנתת", "אני פועלת", "אני ציירת", "אני עקרת בית". או שאולי העיסוק נובע ממי שאנחנו, ומהווה עוד אופן בו מהותנו באה לידי ביטוי?
הפחד להיות שונה מונע מרוב האנשים לפתור את בעיותיהם. (רוברט קיוסאקי)
להיות מטפלת, להיות מורה, להיות פסיכולוגית, להיות מתווכת, להיות מרפאה, להיות מפיקה, להיות מנהיגה, להיות תלמידה... כמעט כל אחד מהתחומים בהם עוסקת אמא היו נחשבים בעיני הסביבה ובעיני עצמה כמספקים, ממצים את הפוטנציאל האישי, אם לא היו מתרחשים בתוך המשפחה אלא מחוץ לה. (אורנה שפרון)
במקום לדרג בני-אדם על-פי רכושם, כפי שנוהגת האתיקה של השוק, מדרגת האתיקה של היצרנות לשם צריכה עצמית את האנשים על-פי מעשה ידיהם. מי שיש לו הרבה כסף עדיין נהנה מיוקרה, אך אין מתעלמים גם מסגולות אחרות. עם אלה נמנים היכולת לסמוך על עצמך, הכושר להסתגל ולשרוד בתנאים קשים, והכשרון לעשות דברים במו ידיך – להקים גדר, להכין סעודה חגיגית, לתפור בעצמך את בגדיך או לשקם שידה עתיקה. (אלבין טופלר)
עוצמה אפשר לקחת, אך לא לקבל. תהליך הלקיחה כשלעצמו הוא המעצים. (גלוריה סטיינם, עיתונאית ופעילה פמיניסטית)
אני עושה מה שאני אוהב, אז אני אוהב את שאני עושה. (ברט, "מרי פופינס")
השאלה אינה מי יתן לי לעבוד, אלא מי יעצור אותי. (הווארד רורק)
חינכו אותנו שעבודה נעשית במקום עבודה, לצד עובדים נוספים, ללא עיסוקים אחרים, וכו'. עלינו להשתחרר ממסגרות החשיבה האלה, לעבור deschooling, בשביל לגלות דרכים שונות לעבוד.
הילדים להזכירכם גדלים. הם לא נשארים כל החיים בני שנה, יונקים, נישאים על הידיים. הקריירה המשעבדת לעומת זאת לא נגמרת לעולם. על פי רוב, במשך השנים, היא רק נוגסת עוד ועוד רגעים מהזמן של האדם להיות הוא בעצמו. (אורנה שפרון)
אני מגיעה בהדרגה לתקופה בחיי שבה עבודה היא
בעדיפות הראשונה. כששני הבנים נסעו מהבית בחופשת הפסחא, לא עשיתי כמעט דבר מלבד
לעבוד. עבדתי, ישנתי, אכלתי, והלכתי לטיולים קצרים. אבל מעל לכל עבדתי.
ולמרות זאת אני תוהה אם אין "הברכה"
נעדרת מעבודה כזאת. ללא הסחת-הדעת של רגשות אחרים, אני עובדת כמו פרה גורסת.
נראה לי שבסופו של דבר אני מספיקה לא הרבה
יותר. הידיים עובדות ועובדות, והראש מדמיין שהוא יוצר השד-יודע-מה, אבל פעם, כשזמן
העבודה שלי היה מוגבל באופן עלוב, הייתי יותר פורה, כי הייתי יותר תאוותנית; חייתי
כפי שבן-אנוש צריך לחיות, מתעניין בלהט בַּכל... היכולת, היכולת נחלשת. (קתי
קולוויץ, ציירת)
לרוב נדרשת השקעה רבה בתחילת הקריירה, ואילו את התשואה ניתן לראות רק אחרי שנים. כך גם בגידול ילדים. (רועי שרון)
גם מסע של אלף מילין מתחיל בצעד אחד. (טאו טה צ'ינג)
כשאנחנו רצים בשביל להספיק משהו "בזמן", לעמוד בלו"ז, אנחנו לא עושים את מה שחשוב לנו באותו רגע. במיוחד נפגעת מכך העבודה האטית והעדינה של טיפוח, צמיחה והתפתחות. זה נכון גם לגבי המישור המשפחתי וגם לגבי המישור המקצועי.
גם אם לוקח חמש שנים להתחיל קריירה מאפס (ובמקצועות רבים זה פחות) אם מתחילים בגיל 40-50 נשארות לפחות 10-20 שנה לעסוק בתחום החדש. ובתקופתנו ממילא קשה לתכנן קריירה ארוכה יותר, מפני שהעולם משתנה במהירות ואנחנו עלולים לגלות שגם אם התקדמנו כל הזמן בכיוון הנכון, פתאום בא מישהו והזיז את הגבינה שלנו לכיוון אחר.
לפי התפיסה התעשייתית יש סתירה בין עבודה למשפחה. אם רוצים להתעלות מעל הסתירה הזו צריך לפרוץ דרך חדשה ולהתקדם באי-הוודאות של התקופה הפוסט-תעשייתית.
יש הבדל בין לדעת את דרכך, לבין ללכת בה. (מורפיוס)
כדי להיות חופשי ומאושר עליך להקריב את השעמום. זהו קורבן לא קל. (ריצ'ארד באך)
הכתיבה חלחלה לכל דבר. אבל היא גם היתה צריכה להתכופף בפני כל דבר, לפנות את הדרך לכל צורך קטן. לא היה לי אפילו שולחן לעצמי, לא כל שכן חדר עבודה, אלא ישבתי בפינת השולחן המשפחתי עם המחברת שלי, כשהכל מתנהל כאילו תפרתי חולצה במקום לכתוב ספר.
[...] ולא נראה לי שהיו לי אי-פעם שעתיים ללא הפרעה (מלבד בלילה) לאורך כל הקריירה הספרותית שלי. (מרי אוליפנט, סופרת שגידלה 6 ילדים)
כשהתחלתי לעבוד עם הילדים סביבי הייתי צריכה לשנות את כל אופן עבודתי: במקום "להכנס לשוונג" עברתי לעבוד במנות קטנות, כל פעם לעשות רק דבר קטן מאוד ומוגדר, כך שאוכל לעזוב את המחשב ולהיענות לילדים בכל רגע. גיליתי שלצורת עבודה כזאת יש יתרונות:
- ההפסקות בעבודה נותנות הזדמנות "להשען לאחור" ולראות את התמונה הגדולה, ולא להתקע בפרטים.
- אני לא מבזבזת שעות על נסיונות התקדמות בדרכים ללא מוצא - מקסימום דקות.
- לפעמים עולים פתרונות כשאני לא חושבת על בעיה באופן מודע.
- כשאני עושה שגיאות, הן קטנות וקל לאתר אותן.
- תהליך ההתקדמות ברור יותר - קל לראות כמה מנות השלמתי.
- בכל רגע יש תוצר עובד.
- בריא לעשות הפסקות, לשנות תנוחה, להניע את הגוף והעיניים.
(יונת שרון, מתכנתת)
כמו שאין זה סביר לצפות מילד צמא שלא יגע בכוס מים המונחת לפניו, כך אין לצפות מילד צמא לאהבה שיתן לאמו מרחב. קודם יש לתדלק אותו באהבה וקשב, ורק אז הוא יוכל להתרחק ולצאת לדרכו. (נורית להט)
הפתרון הוא הפניית כל תשומת הלב אל הילדה למשך זמן קצוב. אז לאט לאט תמצאי שהיא "משחררת" אותך מנוכחותה. הבעיה עם סבלנות היא שצריך סבלנות בשביל לייצר סבלנות. (צפריר שפרון)
חיים במחיצת ילדים הם הזדמנות מצויינת ללמוד: גם להתפתח אישית בזכות המראה שהילדים מציבים לפנינו והאתגרים שהם יוצרים, וגם ללמוד בהשראתם ולהתלהב כמוהם מהדברים שמעניינים אותנו.
אני סרבתי באופן שערורייתי לציית לכלל של או-ספרים-או-תינוקות, ילדתי שלושה ילדים וכתבתי כעשרים ספרים, ותודה לאל שזה לא ההפך. בזכות מזל בגזע, מעמד, כסף, ובריאות, יכולתי להצליח בתרגיל הלולייני הזה - ובמיוחד בזכות התמיכה של בן-זוגי. [..] הוא הביא לנישואינו הנחה של עזרה הדדית כבסיס יומיומי, ועל הבסיס הזה ניתן להספיק לעשות הרבה. חלוקת העבודה בינינו היתה די קונבנציונלית: אני הייתי אחראית על הבית, בישול, הילדים, וספרים, כי כך רציתי, והוא קיבל אחריות על עבודתו כמרצה, המכונית, החשבונות, והגינה, כי כך הוא רצה. כשהילדים היו תינוקות כתבתי בלילה; כשהם הלכו לבי"ס כתבתי בשעות הלימודים; כיום אני כותבת כמו פרה גורסת. אם הייתי זקוקה לעזרה הוא עזר לי בלי לעשות מזה סיפור גדול, וגם - וזה חשוב - הוא לעולם לא נטר לי טינה על הזמן שביליתי בכתיבה, או על הברכה בעבודתי.
זה מה שהורס: הטינה הקטלנית, הקינאה, צרות העין, האיבה שלעתים קרובות כל כך מותר לגבר לשמור, שמחנכים אותו לשמור, כנגד כל מה שאשה עושה שלא לשירותו, בשבילו, להזנתו, לנוחיותו, לילדיו. אשה שמנסה לעבוד כנגד האיבה הזאת מגלה שהברכה הופכת לקללה; היא חייבת למרוד וללכת בדרכה, או להאלם דום בייאוש. [...] אף אמן לא יכול לעבוד כנגד התנגדות יומיומית, אישית, נקמנית. אבל זה בדיוק מה שאמניות רבות נאלצות לספוג מהאנשים שהן אוהבות ושאיתם הן חיות. (אורסולה לה-גווין, סופרת)
במקום מבנה פירמידה, עוברים יותר ויותר למבני-רשת המקשרים בין סוכנים עצמאיים או ארגונים קטנים יותר. מלים כמו nimble או agile או unorganization עולות בהקשר הארגוני, בעוד מלים כמו autonomous agent או unjobbing עולות בהקשר התעסוקתי.
החברה התעשייתית הייתה זקוקה לכמות גדולה של אנשים בני-תחליף, שנוהגים באופן זהה; היא הייתה בנויה כחומת לבנים. בחברת הגל השלישי יש מקום למגוון אנשים שונים זה מזה עם מערכות קשרים מורכבות ביניהם, כמו תאים בגוף חי.
חומר הגלם הבסיסי ביותר של ציביליזצית הגל השלישי יהיה חומר שלא ניתן למצותו לעולם, הלא הוא מידע ודמיון. בעזרת הדמיון והמידע יימצאו תחליפים לרבים מן המשאבים המתכלים של היום, אף כי תחליפים אלה יגרמו תכופות טלטלות כלכליות עזות.
... השינוי הבולט ביותר [בדרך העבודה] שיביא עמו הגל השלישי יהיה העתקת מקום-העבודה מן המשרד והמפעל בחזרה אל הבית.
אני סבור שהבית יתפוס מקום מרכזי וראשון במעלה בציביליזצית הגל השלישי. עלייתו של היצרן-צרכן [שעובד בשביל עצמו ולא עבור כסף], התפשטותו של המעון האלקטרוני, המצאתם של דפוסים ארגוניים חדשים בעולם העסקים, האוטומציה והמעבר לייצור לא המוני - כולם מצביעים על התבססותו המחודשת של הבית כיחידה המרכזית בחברת המחר, יחידה בעלת תפקידים כלכליים, רפואיים, חינוכיים וחברתיים מוגברים. (אלבין טופלר)