איך ניתן להגביר את המוטיבציה של ילדה אינטליגנטית במיוחד (149 = IQ) ללמוד יותר, להתעמק, להפיק מעצמה יותר.
היא בת 12 , לומדת בבית ספר רגיל שאינו דורש ממנה כל מאמץ , עולה לחטיבת ביניים בשנה הבאה ...
מה מעניין אותה? מה היא אוהבת לעשות? על מה היא רוצה לדעת יותר? מה היא רוצה ללמוד.
אני חושבת שהיא תתן לך את התשובות הכי טובות.
ללמוד זה לא רק מתמטיקה ואנגלית. יש כל כך הרבה דברים לדעת בעולם. אני בטוחה שיש דברים שהיא תרצה לדעת.
והמלצה אישית שלי היא לחשוף אותה לקריאה ולספרים. האם יש לכם ספריה קטנה בבית? אולי תקחי אותה למסע קניות ותכנסו לחנות ספרים ותציעי לה לבחור יחד איתך ספר ששתיכן תוכלו לקרוא יחד? זה יכול להיות ספר על רובינזון קרוזו, שלושת המוסקטרים, אגדות של עמים אחרים, כל מיני סיפורים קצרים, וכו' וכו'. זה מלמד המון ואפילו מהנה.
לדעתי היא תפיק מעצמה את המירב אם היא תרצה בכך, ותעשה זאת בתחומים שמעניינים אותה.
בהצלחה
(וברוכה הבאה לפורום, בהנחה שאת חדשה פה)
תודה.
שתי אמיתות יסודיות (שלי, כמובן - לא מחייב אף אחד אחר):
אחד: לעשות משהו בשביל שמישהו אחר יעשה מה שאנחנו רוצים זה מניפולציה.
ומניפולציה שוללת גבולות, שוללת חופש, ופוגעת בשלום, ולכן עובדת נגד אהבה.
זה מה שאת רוצה ביחסייך עם ביתך?
שתיים: מוטיבציה זה לא משאב. זה לא תכונה. מוטיבציה זה תוצאה של שני דברים - הצלחה, ומשמעות.
אם הבת שלך באמת חכמה (ולא רק על פי מדד "אובייקטיבי" של 149 IQ, שהוא חסר משמעות לחלוטין), אז היא כבר יודעת ומבינה את הדברים הבאים:
א. רוב החומר שמלמדים בבית ספר זה שטויות, ולא חשוב לשום דבר ואף אחד.
ב. רוב המורים פחות חכמים ממנה, יודעים פחות ממנה, ובכלל, בכלל לא מוכנים להודות בזה.
עכשיו, נראה אותך עושה משהו טפשי, חסר משמעות, בסביבה שבו מי שאומר לך לעשות את זה הוא פחות חכם ממך, ואין לך שום סיבה להעריך אותו, ונראה כמה זמן תחזיקי מעמד בסביבה זו. ואנחנו הרי אנשים מבוגרים... שיודעים לדחות סיפוקים... שטובים בלכבוש את רוחנו... (נניח).
ואם את לא מאמינה לי, תראי לה את המכתב הזה, ותשאלי אותה האם יש בו דברים שהיא לא מסכימה איתם.
ואם, למשל, היית באה אלי לייעוץ, הדבר הראשון שהייתי שואל אותך זה "אהה... ולמה, בעצם, חשוב לך שיהיה לה יותר מוטיבציה?"
אני חושב שראשית ראוי לענות על שאלה זו. המצוקה, לפחות כרגע, אינה של ביתך. היא שלך. עם זה אפשר לעבוד.
"רוב המורים יודעים פחות ממנה".
איך אתה מודד ידע?
ובחיי, עם הכל הכבוד שיש לי לילדים ונוער, אני בעצמי בערך נוער (רק בערך) אבל להגיד שאדם בגיל 30 עם תואר שני (למרות שתואר זה לא מדד) שראה עולם (סביר להניח), יודע פחות מילדה בת 12, אתה באמת מגזים.
מה גם שאני נגד הכללות כל כך גסות.
גם אני לא חושב שילדה בת 12 יודעת יותר ממני.
בכמות הידע.
לעומת זאת, אני בטוח שיש הרבה דברים שהיא רואה יותר נכון, חושבת יותר נכון, ואולי אפילו גם המסקנות שלה יותר נכונות.
למה?
שתי סיבות.
האחת - יש לה פחות קומפלקסים ממני. בהגדרה. קצב צבירת הקומפלקסים עולה אקספוננציאלית עם הגיל. ולמרות שילדה בת 12 לא תוכל לנסח את זה כך, זה שאני משתמש במילים מסובכות ממש לא אומר שאני יותר חכם...
והשנייה - ילדים בני 12 הם כבר ילדי העידן החדש. הם נולדים עם ידע והבנות שהלוואי עלינו. הכי פשוט - להכיר בהבדלים, ולא להפריע להם לגדול...
בכלל, ראיית הדברים מנקודת מבט של ילד לרוב נכונה לא פחות ואולי אף יותר מראיית עולם בעיני מבוגר.
זה ממישהי שנשארה ילדה לקצת יותר מידי זמן (ומקווה שתמשיך להיות כזאת)....
לצערי החיים מאלצים אותנו לשנות השקפות נכונות יותר להשקפות נכונות פחות עם הגיל, על מנת להסתגל לחברה ולחיים.
תודה לרונן ולאינה.
אני מסכימה עם שניכם. ניסיתי נושא הקריאה אבל הטלויזיה כנראה מספקת צרכים מיידיים יותר וללא מאמץ...
לרונן - אני לא מצפה מבית הספר שיגביר המוטיבציה (על זה כבר ויתרתי מזמן), שאלתי איך אני יכולה להגביר המוטיבציה הפנימית של הילדה ללמוד בעצמה, לחקור, להעמיק הידע והיכולות שלה.
לדעתי טלוויזיה זה דבר נהדר, במיוחד אם הילד מזפזפ בטעות לערוץ נשיונל גאוגרפיק ומחליט להישאר שם. אני חושבת שלמדתי מהערוץ הזה הרבה יותר מכל שיעורי הביולוגיה אי פעם.
ובהחלט כדאי לטייל וללכת למוזאונים, תערוכות (להשתדל לא לעשות את זה ארוך מידי אם משעמם לה, אני לא חושבת שזה בסדר לצפות מילדה בת 12 להתעניין במיוחד באמנות, למרות שסיבוב קצר בתערוכה בנושא אינדיאנים או משהו וודאי יעניין אותה).
והמקום הכי נהדרים בעולם בעיני ללמוד על המון דברים - גן חיות.
בכל זאת את יכולה לעשות משהו שיכול, לפחות, לתת לך הרגשה שאת עושה משהו עם משהו שמציק לך, את יכולה לחשוף אותה לכמה שיותר אלטרנטיבות. אם היא מוכנה לזוז, קחי אותה לכל מקום שיכול לגרות אותה, מוזיאונים? סרטים? חו"ל? תיאטרון? טיולים בארץ? גן חיות? שמורות טבע? תנועת נוער? תחשבי על עצמך כעל דייג בעל אלף פתיונות - לא מסכים עם רונן שזוהי מניפולציה - זוהי יצירת הזדמנויות...
ובקשר לילדה, תדאגי שתראה את העולם מגובה נכון... שלא חלילה תהפוך את ה-IQ שלה לכרטיס הביקור. זה יכול להיות הרסני.
חנן
שבדיוק זה תפקידו של בית הספר. ובדיוק בזה הוא נכשל.
ומכיוון שהמוטיבציה היא, בדיוק כפי שאמרת, פנימית, הרי אף אדם מבחוץ לא יכול ממש לעשות שינוי אמיתי ובר קיימא.
רק לעשות דברים יחד - אולי, ולהציב לה אתגרים שהיא "תעמוד על רגליים אחוריות" בשביל לעמוד בהם. למשל - איך משפרים את תזונת המשפחה וגם חוסכים הרבה כסף? (פרוייקט רחב יריעה)... או - לתקן אופניים, או לשפר אותם, או לתקן את האוטו, או ללמוד לבשל, או...
בכלל - מה מעניין אותה לעשות? (במילה לעשות לא כלולה צפיה בטלוויזיה). בכלל - אולי תכריזו על מצב חירום משפחתי, ותנתקו את הכבלים??? אז תהיה לה המון מוטיבציה לעשות משהו כדי להחזיר אותם...
אולי.
סתם משחק ברעיונות. עדיין חם, והחתולים לא התפתו לרדת מהעץ גם כשנתתי להם אוכל... מצב חמור...
זה לא קצת שימוש בכוח? ולמנוע ממנה משהו שהיא אוהבת לעשות? האם טלוויזיה היא רק בזבוז זמן ששוחק את הילד?
רק בידיים הלא נכונות.
ערב טוב.
מה נשמע? מוכנה, רגועה? זה יהיה קצת ארוך.
דבר ראשון, ולפני שמתחילים, אני אגיד שקוראים לי כרמל, ושלום לכולם.
אז ככה. הנקודה הבסיסית לדעתי, שממנה בכלל צריך להתחיל זה המחשבה שהילדה שלך לומדת בשביל אדם אחד- בשביל עצמה, ושלימודים זה לא הכול בחיים. אם חיים טוב, זה משפיע ישירות על הלימודים ולהפך.
הילדה שלך חכמה. הילדה שלך מצליחה בלימודים, והיא צולחת את בית ספר בלי להניד עפעף.
סדרת שאלות, ברשותך:
למה צריך לשאוף ל10-?
למה את רוצה שהילדה - שלך - תשאף ל10-?
האם את מאמינה שהגברת המוטיבציה שלה יכולה לבוא ממך?
מדוע שהיא תתעמק בעצמה יותר? היא בת 12!
מה המינימום? כלומר, מתי תדעי שהיא אכן הפיקה מעצמה את המנה הדרושה לה (או לך....)?
ללא קשר לשאלות האלו, עוד מספר הערות.
לא ברור לי למה ילדה שמצליחה בלימודים צריכה הגברת מוטיבציה. האם זה כדאי לגרום לה להצטיין? אם כן, לטעמי, יש בכך פגם.
השאיפה המטורפת להצטיינות, אלא אם כן היא באה מתוך הילד עצמו (ובמידות מסוימות גם אז אפשר להסביר לו שלא תמיד צריך להיות הכי טוב בכיתה) היא הרסנית. היא גוררת מצב של מילוי ציפיות ושל אכזבה מכול דבר שהוא לא הכי טוב. ובחיים, כמו בחיים, אי אפשר תמיד להיות הכי טוב, ותמיד יבואו חכמים יותר.
עניין נוסף.
תני לילדה שלך לגלות אילו תחומים מעניינים אותה, ומשם, שוב, לדעתי, ההתנהגות הנכונה היא הליכה איתה, כאשר את מפתחת לה את האפיקים המעניינים אותה ומעודדת אותה להעמיק בהם, בשום אופן לא להעמיק ולהגביר מוטיבציה בניגוד לרצונה, בלחץ או בדרך של מילוי ציפיות.
תני לילדה לחיות, אם היא מסתדרת והיא מרוצה - זה המצב האופטימלי!
את עוד תראי בעצמך, שאם הילדה שלך סקרנית מטבעה היא תהנה להעמיק בתחומים שמעניינים אותה, והיא תפתח לעצמה דלתות במה שהיא תמצא מאתגר ומעניין. תשמרי על דיסטנס מסוים, ותני לה להחליט מה טוב לה.
זה הכול.
בהצלחה
עוד על הנושא אפשר לקרוא בדיון על לימוד סקרנות.