מיכה לִבְנֶה
נפלא להדריך במצדה! כשאתה מדריך במצדה אתה חש לפי המשוב מהמטיילים, יותר מאשר בכל מקום אחר, כי חוללת בהם שינוי! המטייל הוא כבר לא אותו אדם שהיה לפני הביקור במצדה.
אבל גם קשה להדריך במצדה. אתה פועל תחת לחץ של ציפיות גדולות, ואתה עלול להחמיץ את ההזמנות החד-פעמית הזאת.
מהאזנה להדרכה של מדריכים אחרים במצדה (מאולצת, בלית-ברירה, כשקבוצות אחדות מצטופפות זו ליד זו באתר מבוקש) אני יכול לומר כי מדריכים רבים אכן מצליחים להפוך את הביקור במצדה לחוויה מעשירה ללקוחותיהם.
כדי להצליח בהדרכה חשוב להכיר בקשיים המיוחדים העומדים בפני המדריך במצדה. מהם הגורמים העיקריים לקושי להדריך במצדה?
הגורם הראשון הוא עומס הציפיות. כל אחד מהמטיילים כבר שמע רבות על האתר ועל האֵרוּעִים שהתרחשו בו, וכל אחד מהם כבר טיפח בנפשו ציפיות גדולות. מדריכים רבים נבהלים מעצם החשש שמא לא יוכלו לעמוד בציפיות. ואכן, ללא ספק לא יוכל שום מדריך לעמוד בכל הציפיות האלה, שהן לעתים אף סותרות.
לעתים קרובות גדולים ההבדלים בין המטיילים בתוך הקבוצה: זה היה כאן כבר ארבע פעמים, ואחר טרם היה כאן מעודו; אחד קרא הרבה, מבין את הרקע ההיסטורי, אחר אין לו מושג מה המשמעות של שלטון רומי, של מחלוקות בין יהודים או של התייוונות.
מה גם שהן זה והן זה משוכנעים תכופות שהם יודעים הכל על מצדה, ומה כבר יוכל המדריך לחדש להם?
קושי גדול הוא שפע המידע הקיים על האתר: תחילה על המדריך ללמוד הרבה, ואחר-כך עליו להתאפק ולהגיש למטיילים רק חלק קטן ממה שלמד.
דומה לכך המצב עם אתרי-הביקור בתוך מצדה: יש להשלים מראש עם העובדה שלא תספיק להראות בטיולך את כל המקומות במצדה שכדאי, ראוי, מעניין ומאלף לראותם.
ויש קשיים פיזיים וארגוניים: החום, התלילוּת, מבקרים אחרים והפרעותיהם, העורבים והטריסטרמיות המסיחים את הדעת, טרטור הקומפרסור או הטרקטור של עבודות המִנהלה וכיו"ב.
מכשול נוסף הוא הצורך של המדריך לגבש לעצמו התייחסות למורדים במצדה. ואכן, אי-אפשר להדריך במצדה בלי שהמדריך יגבש לעצמו גישה לנושא, ולוּא גם גישה דו-ערכית של "מצד אחד… ומצד שני…". חובתו של המדריך להציע את התייחסותו זו, אך לא לכפות אותה, ולהגיש מידע גם על אפשרויות אחרות.
אין להתעלם מהקושי שהערימו "מנפצי המיתוסים", אשר חלק מהמטיילים (ודוקא ה"טובים" שבהם) שמעו עליהם, וראה סעיף על המיתוס להלן.
הראה למטיילים תצלומים של קטעי כתב שנמצאו במצדה. קרא בחומר הכתוב לפי האיורים יחד עם המטיילים (במיוחד אם הם קוראים עברית), ותן להם לנסות לפענח אותם (בעזרתך). זה יוצר קרבה נפשית, שאין כמותה בעולם! איזה עם אחר יכול לקרוא טקסטים שנכתבו בידי אבותיו לפני 1900 שנה ומעלה?
הכן מראש והראה להם צילומים של: גט שניתן במצדה (ונתגלה במערה בנחל חבר); פרקים מספר תהילים ומספר יחזקאל שנמצאו במצדה; חרוזים משירת בן-סירא; שורות מ"ספר עולות השבת"; תלושים לקבלת לחם; מכתב המתחנן לשלם חוב המגיע לכותב; תלושי "גורלות"; פֵּרוּט תוכן הכלי או השורה במחסן; הקדשה להורדוס "מלך היהודים". קרא תרגום-והשלמה לפפירוסים הלטיניים של חיילים בצבא הרומי: תלושי משכורת וניכויים; קטעים משירת איניאס; דו"ח אפסנאות של בית-חולים צבאי.
עמוד בתצפית כלשהי מראש מצדה כלפי מרגלותיה (רצוי בנקודת הפריצה של הצבא הרומי). הצע למטיילים לראות בעיני המגינים את החיילים הרומיים למטה: זעירים וחסרי-ישע, רחוקים וקטנים, ועם זאת טרודים בעיסוקיהם ונראים בטוחים בעצמם. ואיך אנו נראים בעיניהם? נשגבים בראש ההר, בלתי נגישים, אך אנו (החייל הרומי) בטוחים במפקדינו ובמסורת נצחונותינו.
הצע למטיילים להעמיד עצמם במקום הקדמונים בדיונים שנערכו בלהט בין בעלי השקפות שונות:
מובן שיֵקל להדריך ככל שהמדריך יודע יותר, קרא יותר, השתלם, התעמק ברקע ההיסטורי והגיאוגרפי, הפילוסופי והמתודי; וככל שהרבה לרכוש נסיון בהדרכה בכלל ובהדרכה במצדה ולקבוצות דומות בפרט.
להלן כמה עצות שאני מציע לאמץ:
אני ממליץ להדגיש את חייהם של מורדי מצדה על רקע מסירותם לחֵרוּת עמם. חייהם ולא מותם, מסירותם ולא השקפותיהם. אנחנו יכולים להעריץ את מסירותם ולהתפעל מחייהם, בלי לקבל את כל פרטי השקפותיהם ובלי לראות בהתאבדותם דוגמה לעצמנו.
אמנם אין להתעלם במצדה מן המפעלים הארכיטקטוניים המרשימים של הורדוס ושל הצבא הרומי. אבל נזכור, כי לא בגלל אלה אנחנו מביאים אנשים למצדה! נדגיש במיוחד את הממצאים הקטנים מתקופת המרד (שאפשר להראותם כמעט רק בתמונות מן החפירות, ולמרבה הצער הם לא שוחזרו עדיין בשטח), הממחישים את חיי היום-יום של המורדים במצדה: את כלי האיפור ואת הפלכים לטוויה; את כד המים ואת סיר הבישול; את המקוה ואת בית-המדרש; את הכיריים לבישול ואת התלושים לקבלת לחם; שאר חומר כתוב למינהו.
סַפֵּר על שבע-שמונה שנים של חיים כמורדים במצדה: גידול ילדים וחינוכם, לימוד תורה ושמירת מצוות, מאבק לקיום פיזי מינימלי ולהט לשמירה על גחלת הקוממיות היהודית.
אל תזלזל בקשיים, והֵעָרֵך הֵעָרְכוּת אמיצה להתמודד אתם.
ערוך סיור-הכנה! אם לא הדרכת במצדה בשנה האחרונה - הקדש את הזמן והמאמץ הדרושים לסיור-הכנה.
ברר כמה זמן נטו עומד לרשות הסיור עם הקבוצה הצפויה (ונסה להאריך זמן זה!). הכן לוח-זמנים משוער, כולל אלטרנטיבות למקרה שיישאר לך זמן עודף או שלא תוכל לבקר באחד המקומות (למשל בגלל עומס-יתר של מטיילים אחרים, או בגלל חפירות ושיפוצים), וכן להפך: סדר-עדיפויות שיקל עליך להחליט מה לקצץ אם תראה כי לא תספיק הכל.
חַלֵּק את נושאי ההסבר הכלליים לפי תחנות- הביקור. תוכל לשמור על גמישות מסויימת בחלוקה זו, ואופציות לשינויים, אך תכנן כל אלה מראש.
הכן עזרים לכל תחנת-ביקור, כולל נושאים לשיחה, וכן איורים והמחשות. הכן איורים של הממצאים, ובמיוחד של החומר הכתוב שהתגלה.
הַדְגֵּשׁ את מיקומה הפיזי והרעיוני של מצדה בנוף הסובב, על רקע העובדה הנפלאה, כי הנוף הנראה לעינינו כיום הוא כמעט בדיוק הנוף שנראה לעיני המורדים במלחמת מצדה.
מתוך 40 תחנות-ביקור חשובות שיש במצדה - בחר כתריסר מייצגות ומגוונות, בהנחה כי 4-8 תחנות לשעה הן ממוצע סביר. אך כאמור - הכן לעצמך רזרבה של אלטרנטיבות.
הבהר לעצמך ולמטיילים את השלבים השונים של העבר הנחשפים לעינינו במצדה, ובמיוחד הורדוס (אין צורך להתעמק בהבחנה בין שלבים שונים בתוך תחומי תקופת הורדוס) והמרד. לגבי כל אחד מן השלבים האלה - בחר לך את המסר הרעיוני שברצונך להעביר. למשל: הורדוס המלך המתלבט ומתמרן בין העולם הרומי לעולם היהודי; או הבנאי הגדול, היודע לנצל את הידע העצום שנצבר בתקופתו, ואת העושר שנצבר בקופתו, לשם הגשמת דמיונו היוצר (או שגעון-הגדלוּת הפרוע שלו); הרומאים כשליטי העולם, שאינם משאירים דבר לא גמור (כגון הדייק הבנוי גם במקומות שאינו נחוץ בהם מבחינה פונקציונלית); חיי חולין וקודש אצל מורדי מצדה (סיקריים? קנאים? גיבורים? שודדים? רוצחים? מורדים? ראה הרחבה בסעיף הבא).
הקפד ביותר להפריד הפרדה חדה בין עובדות לבין הסברים, המחשות, פֵּרוּשִׁים, רעיונות, מסר, היסטוריוסופיה ולקחים. מִדָּבָר אחד הִמָּנַע כליל: שיפוט. אינך שופט את העבר!
מה כן? אתה מנסה (בצניעות, ובסדר יורד של סיכויים להצליח…):
אני ממליץ להבהיר את הרקע הבלתי-אפשרי של המרד מלכתחילה, כעין טרגדיה יוונית שסופה ידוע מראש, ואי-אפשר להתחמק ממנו. קל לנו בחכמה-שלאחר-מעשה להעלות על נס את יבנה ואת רבי יוחנן בן-זכאי כאלטרנטיבה או ניגוד לדרכה של מצדה, אך איננו שופטים, ואילו באנו לשפוט - ספק אם היה בן-זכאי יוצא כולו זכאי. ואולי השילוב בין הניגודים, העובדה שיש בתולדותינו גם יבנה וגם מצדה - זה מה שמקנה לעם היהודי את ייחודו והצלחתו ההיסטורית?
אני מציע (על סמך תוצאות החפירות במצדה וממצאיהן) לאמץ את ההשקפה כי:
וחשוב מכל, כאמור: נעלה על נס את חייהם יותר מאשר את מותם הדרמטי, אף כי אין ספק שהמוות הוא לא רק האקט המרשים (והמעורר מחלוקת, מצד שני), אלא גם תוצאה ומסקנה מהאופי שהתגבש במשך שנות חייהם במצדה.
אחת מהמטרות החשובות של הביקור במצדה היא לעקוב אחר חיי יומיום אלה!
במהלך הביקור במצדה ננסה להחיות בעיני המטיילים את העבר, לראות את הרקע הפיזי (בניינים, ממצאים, נוף) בעיני אדם שחי או ביקר כאן בימי ההתרחשות, לפנטז ולדמיין מה ואיך ראה והרגיש - אך נעשה זאת מצד אחד על סמך לימוד וידיעה של המידע הקיים, ומצד שני תוך הבלטה גלויית-לב של הגבול בין העובדות לבין ההמחשה הדמיונית.
גם עצם מחקרה של מצדה הוא נושא ראוי לאזכור: תולדות המחקר, החפירות, וכן השחזור, העקרונות שעמדו ביסודו, ההצלחות והכשלונות.
יש נושאים חשובים אחדים שאי-אפשר להקיף במסגרת זו, ועל המדריך להקדיש מאמץ וללמוד אותם, בעזרת ספרות נרחבת הקיימת (גם בעברית). המדריך חייב לרכוש לעצמו ידיעות בסיסיות בנושאים שונים, כגון: ארכיטקטורה קלאסית; היסטוריה של רומא במאה-וארבעים השנים שקדמו למלחמת מצדה; גיאוגרפיה של ארץ ישראל; כלכלה ומערך הדרכים בארץ ישראל, ובפרט במדבר יהודה ובבקעת ים המלח; תולדות עם ישראל מימי מרד המכבים עד למפלת מצדה.
אולם ארבעה נושאים, אף שלא אוכל לפרטם כאן בהרחבה הראויה, חובה להזכיר לפחות בקצרה, והרחבה נוספת מוגשת ברשימה הביבליוגרפית שלהלן:
יוסף בן-מתתיהו מנסה לפשט את הדברים עבור קוראיו הרומאים, ולתייג את היהודים לפי "מפלגות" מוגדרות. אולם מתוצאות החפירות אנו יודעים, כי למצדה התלקטו במשך השנים אנשים מכל שכבות העם וכתותיו, וסביר כי גם על עצם ההבדלים בין הכתות עברו שינויים מהירים וחריפים במשך המלחמה הארוכה ברומאים (האם מותר ללמוד מן השינויים המפליגים העוברים על השקפותיהם של מפלגות ואישים בישראל?). אין להכניס את כל מורדי מצדה למגרה אחת.
זה נושא חשוב, שנדון בהרחבה בפרסומים שונים, ראה להלן בפרק הביבליוגרפיה. להלן רק כמה ראשי-פרקים:
מיתוס זה לא דבר פסול, ובודאי לא מלה נרדפת לשקר.
יש לזקק אותו משגיאות, אך לא לשפוך את הילד עם המים.
יש לברר בזהירות מה אנחנו מחייבים ומה לא. כמפורט לעיל: נעלה על נס את חייהם של המורדים במצדה, לא את מותם. את מסירותם ולא את השקפותיהם.
הם היו גחלת אחרונה לוחשת ממדורה גדולה (ומותר להחזיק בהשקפה שהמדורה כולה היתה מוטעית והרת-אסון מלכתחילה). גחלת של קוממיות יהודית, חרות, כבוד. גחלת שנועדה לחזור ולהצית מדורות.
כך התייחסו אליהם הרומאים (ורק כך אפשר להסביר את המאמץ הרומי האדיר לכבות גחלת זאת), וכך התייחסו הם אל עצמם (ובשם זה עשו מעשים איומים, כגון מלחמתם באחיהם בירושלים ובעין-גדי).
לאחרונה נשמעו דעות מקוריות של ניתוץ מיתוסים. בכל הנוגע למצדה לא העלו ערעורים אלה כל מידע חדש, ואל לו למדריך להעמיד את כל הדרכתו כהתנצלות בפני המלעיזים. יגיש את המידע האמין והנכון, את המסקנות לגבי חיי מגיני מצדה, ינסה להמחיש את מצבם וחייהם, יבדוק מה אנו יכולים ללמוד מכל אלה, ויִמָּנַע מנסיון לשפוט אותם או את זולתם שנהגו בדרכים אחרות. אלה ואלה הם חלק מן ההיסטוריה שלנו!
אין כל אפשרות להדריך היטב במצדה מתוך כניעה לאופנת "שבירת המיתוסים", כשם שלא תדריך במוזיאון לוחמי הגיטאות מתוך השקפה כי לא היתה שואה; או ביד מרדכי מתוך השקפה כי הציונות היא תנועה אימפריאליסטית, שניצחה במלחמת העצמאות בכוח ברוטאלי עדיף את הצבאות הערביים הדלים שנחלצו להגן על אחיהם שנידונו להשמדה.
האם נפסיק לחוג את הפסח ("בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים") כי יש המערערים על דיוקו ההיסטורי של מיתוס יציאת מצרים? או האם נשפוט את משה לחובה כי הוא התאכזר למצרים?
כתביו של יוסף בן-מתתיהו הם מקור מפורט לגבי מצדה בכלל ולגבי הקרב האחרון של מורדי מצדה בפרט. הוא גם מקור יחיד לכך, ובזה הופכת שאלת אמינותו לחריפה במיוחד.
הנושא נדון לעומקו בספרות המדעית, תוך ניתוח מפורט מה מדבריו נראה אמת מדוייקת, מה גוזמה או אמצאה, מה שקר או סילוף, מה נשמע אמין ומה נשמע חשוד. אם ארשה לעצמי לסכם את דעת רוב החוקרים, הרי דומה כי כ-90% מדבריו לגבי מצדה (מלבד פרטי תוכן הנאומים, כמובן) הוכחו בחפירות או לפחות מתאימים ונראים סבירים, ואילו כ-10% נראים מוגזמים או בדויים. אין המדובר במה שנוח או לא נוח לי לקבל מדבריו בהתאם להשקפותי, אלא במה שעומד בקריטריונים ברורים של נושאים הצפויים לאי-דיוק מצד אישיות כיוסף בן-מתתיהו כפי שאנחנו מכירים את כתביו.
למתודיקה של נושא זה אני ממליץ לתת הסבר קצר על הרקע התרבותי של יוסף בן-מתתיהו, אישיותו וספריו, ואחר לקרוא את שירו של יצחק שָׁלֵו "יוספוס".
החפירות שנערכו במצדה הפכו אותה עם "קְרָבֶיהָ בחוץ", כפי שהתבטא ידין. היה צורך להתקין את מצדה לביקורים המוניים. את כל הפעולות הרבות והמורכבות שנדרשו לשם כך כללו בשם "שחזור", אך למעשה עסקו לא רק בשחזור עתיקות (מתוך אחריות מדעית עליונה!), אלא גם בנושאים רבים נוספים: נגישוּת, בטיחוּת, מי-שתיה למטיילים, שרותים, סככות-צל, אביזרי-הסברה, חיזוק קירות עתיקים מטים ליפול או פגיעים.
ידין ואנשי-צוותו (יצויין במיוחד הארכיטקט אהוד נצר, היועץ לשחזור מצדה) גילו רגישות ואחריות עליונה, והשקיעו מחשבה ותבונה בכל צעד שעשו במצדה, מתוך הכרה במשמעות החשובה שיש לכל פעולה או מחדל באתר עדין זה, ובדעת-הקהל הרגישה לגורלו. ואכן, אפשר לזקוף חלק מהצלחתו של המקום - כאתר רווי-מיתוס וכיעד לביקורים של קהל נרחב ומגוון - לזכות הפיתוח הנבון. שתי דוגמאות יבהירו את הדילמות ואת הגישה שהנחתה את הפתרונות:
רכבל משוכלל ומודרני עוזר למי שרוצה לעלות להר. מאות-אלפי מבקרים לא היו מסוגלים להגיע לולא הרכבל. אבל המסייר במרומי ההר לא יראה שום מתקן הקשור לרכבל! הרשות הקפידה, במאמץ תכנוני וכספי גדול, כי מראה הרכבל לא יקלקל למבקר את אשליית הסיור בנוף קדום, ומשהגעת לפסגת מצדה - תראה רק בניינים עתיקים ונוף-קדומים, ולא מִתְקָנִים מודרניים.
אין חולק על כך כי דרושים בתי-שימוש למבקרים במצדה. נערך דיון נוקב אם לבנות אותם כך שיהא ברור לעין כי אלה אינם חלק מהעתיקות (כגון מבנים מפלסטיק כחול), והוחלט לבסוף להסתיר אותם בתוך מבנים קדומים מקוריים. במלים אחרות: הארכיאולוגים החליטו במוּדע ובכאב-לב לקלקל עתיקות, ולהקריב אחדים מתוך מאות החדרים שנחשפו בחפירות מצדה, ובלבד שלא לפגום באוירה הכללית, וגם לא להקים מבנים חדשים המחקים (מזייפים) מבנים עתיקים. ואכן, ההולך כיום במרומי מצדה יכול במאמץ אינטלקטואלי קטן לדמות לעצמו ולחוש כי הוא שרוי בנוף מקורי מסוף ימי הבית השני.
MASADA I, II, III, 1989-1991
ידין, יגאל, מצדה. ערך באנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל (עורך ראשי אפרים שטרן), הוצאת החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, משרד הבטחון - ההוצאה לאור, כרטא ירושלים, 1992.
לבנה, מיכה. מעוז אחרון. משרד הבטחון - ההוצאה לאור 1986.
ידין, יגאל, מצדה בימים ההם - בזמן הזה. שקמונה 1966.
אהרוני, יוחנן ובנו רותנברג. בעקבות מלכים ומורדים. מסדה 1960.
גוטמן, שמריה. עִם מצדה. הקיבוץ המאוחד, תשכ"ה.
נאור, מרדכי (עורך). המלך הורדוס ותקופתו. קובץ מאמרים (עידן 5). הוצאת יד יצחק בן-צבי תשמ"ה.
נצר, אהוד. ארמונות החשמונאים והורדוס הגדול. יד יצחק בן-צבי 1999.
הורביץ, גילה (עורכת). סיפורה של מצדה. קובץ מאמרים בסיסיים באלבום תערוכת מצדה. החברה לחקירת ארץ-ישראל, האוניברסיטה העברית ורשות העתיקות. 1993.
אבי-יונה מיכאל. הקנאים הפרידו את היהודים מתרבות העולם העתיק. קתדרה 1 תשל"ו.
לבנה, מיכה. מי היו אנשי מצדה. בתוך: מעוז אחרון. משרד הבטחון - ההוצאה לאור 1986, ע' 12-14.
לוין, ישראל לי. הקנאים בסוף תקופת בית שני כבעיה היסטוריוסיופית. קתדרה 1 תשל"ו.
לוין, ישראל לי. על המעורבות הפוליטית של הפרושים בתקופת הורדוס ובימי הנציבים. קתדרה 8 תשל"ח.
רוזנטל, יהודה. הקנאים במסורת היהודית - שתי מגמות. קתדרה 1 תשל"ו.
רפפורט, אוריאל. חזרה לשיטה הסינתטית. קתדרה 1 תשל"ו.
שטרן, מנחם. הקנאים והסיקריים - ענפים של תנועת חֵרוּת לאומית. קתדרה 1 תשל"ו.
לבנה, מיכה. שחזור שאינו רק שחזור. בתוך: מעוז אחרון. משרד הבטחון - ההוצאה לאור. 1986. ע' 142-156.
לבנה, מיכה. מצדה - מיתוס מול מחקר מדעי. בתוך: "המקום" של המיתוס. אוניברסיטת בר-אילן 1998.
מצדה - מתוה תכנוני לפיתוח הגן הלאומי לשנת 2010. בהוצאת "תיק פרוייקטים" 1996.
מצדה - רישום דברים שנאמרו ביום עיון 2.4.1995, בהוצאת "תיק פרוייקטים". בהשתתפות אהוד נצר, גבריאל קרטס, יואל בר-דוד, זאב משל, ישראל שצמן נחמן בר-יהודה, מיכה לבנה ואחרים.
יוסף בן-מתתיהו - היסטוריון של ארץ ישראל. קובץ מחקרים בעריכת אוריאל רפפורט, יד יצחק בן-צבי תשמ"ג. לענייננו רלבנטיים במיוחד מחקריהם של: מגן ברושי, בנימין מזר, ירון דן, מנחם לוז, גדעון פוקס, מנחם שטרן.
שטרן, מנחם. דרכו של יוסף בן-מתתיהו בכתיבת היסטוריה. בתוך: היסטוריונים ואסכולות היסטוריות. ירושלים תשכ"ג.
אריאלי, נרי. בזכות הדרכה אובייקטיבית ובגנות הקנאים. בתוך: מצדה כערך חינוכי (עריכה: פנינה הילמן ואמנון מגן), יד טבנקין 1986.
בלאושילד, תמרה. עלייתה ונפילתה של הפואמה "מסדה" ליצחק למדן. עבודת מוסמך, אוניברסיטת תל-אביב. תשמ"ו.
גוטמן, שמריה. סקירה היסטורית; טיולי תנועות הנוער למצדה. בתוך: מצדה כערך חינוכי (עריכה: פנינה הילמן ואמנון מגן), יד טבנקין 1986.
הולצמן, דודי. בתוך: "המקום" של המיתוס. אוניברסיטת בר-אילן 1998.
הולצמן, רוני. מיתוס מצדה - מיתוס של תקופת הבית השני בעיני אנשי העת החדשה. עבודת מוסמך, אוניברסיטת בר-אילן תשנ"ח. כולל ביבליוגרפיה עשירה.
זוהר, אברהם. אין להבהל ממיתוס בתוך: מצדה כערך חינוכי (עריכה: פנינה הילמן ואמנון מגן), יד טבנקין 1986.
זיון, זאב. פרשיה שהפכה לסמל; שאול המלך כאלעזר בן-יאיר; סיכום. בתוך: מצדה כערך חינוכי (עריכה: פנינה הילמן ואמנון מגן), יד טבנקין 1986.
זינגר, איתמר. הארכיאולוגיה והפולמוס על האמת ההיסטורית במקרא. "הארץ" 23.12.2001.
כהן, יהושע. מצדה כבעלת כוח מחייה. בתוך: מצדה כערך חינוכי (עריכה: פנינה הילמן ואמנון מגן), יד טבנקין 1986.
לבנה, מיכה. מצדה - מיתוס מול מחקר מדעי. בתוך: "המקום" של המיתוס. אוניברסיטת בר-אילן 1998.
משל, זאב. נשוב נעפיל למצדה. החינוך, דצמבר 1968.
עזריהו, מעוז. הדינמיקה של המיתוס. בתוך: "המקום" של המיתוס. אוניברסיטת בר-אילן 1998.
עינם, שניאור. חנוכה - גלגולו של רעיון. באתר האינטרנט www.hofesh.co.il 2002.
פעיל, מאיר. על מסעות הפלמ"ח למצדה. בתוך: מצדה כערך חינוכי (עריכה: פנינה הילמן ואמנון מגן), יד טבנקין 1986.
קליין, יגאל. גבורת אנשי מצדה לאור ההלכה. מורשת דרך 29, אוגוסט 1989.
שורק, יחיעם. קנאים צמאי דם. "הארץ" 3.12.2002.
שפירא, אמנון. העיסוק הגובר במיתוסים במסגרת מדעי היהדות. בתוך: "המקום" של המיתוס. אוניברסיטת בר-אילן 1998.
ששר מיכאל. מצדה - התאבדות כסמל לחרות. מורשת דרך 29, אוגוסט 1989.
Questioning Masada. דיון בהשתתפות נחמן בן-יהודה, יוסף זיאס וזאב משל בגליון נובמבר/דצמבר 1998 של Biblical Archeological Review.