חנן אמר שאתם מוכנים לשמוע את הסיפור אז אני מוכנה לספר
תמיד הייתי ילדה מחוננת וטובה וגם תמיד סבלתי מבעיות חברתיות
לפעמים זה הפריע בלימודים אבל איך שהוא התרגלתי וחייתי עם הבעיות האלה
שהגעתי לתיכון התחילה הבעיה האמיתית הבעיות החברתיות שוב השפיעו על הלימודים ובלי התראה בסוף השנה הועזבתי בלי שיגידו לי למה ואפילו אנשי מקצוע אמרו לי שאסור היה להם
נשארתי כתה בבית ספר חדש וגם לא הצלחתי ועזבתי באמצע שנה מתוך הבנה שעדיף עכשיו כי גם ככה בסוף השנה אני אעוף שוב.
זה קרה בינואר שעבר וכבר שנה אני לא לומדת
כמו שאתם רואים אין לי כלום בחיים אחרת לא הייתי כותבת בשעות כאלה.
כמובן שבשנה הזאת חלו געגועים שוב ללימודים והרבה דמעות וצער גם כי הבנתי שזה כבר אבוד
במהלך התקופה הזאת התידדתי עם העובדת הסוציאלית שלי והיא ממש מנסה לעזור ותומכת בי
בינתיים אני חושבת על מסלול עוקף בגרות כי הבנתי שבגרות אין לי סיכוי בזמן הקרוב אבל מה שגיליתי עוד שאיבדתי את הכושר הלימודי שלי ואפילו אין לי יכולת גישה ללימודים כמו ילד בכיתה א שלומד הכל מהתחלה
זה ממש מדכא עוד יותר
גם המצב בבית לא עוזר במיוחד יש לא מעט בעיות כספיות
בכל מקרה תפנית גדולה היתה לפני שבועיים שהצטרפתי למוסד כלשהוא שמשלב מעבר ללימודים דברים אחרים
הרגשתי מאוד מפוחדת ומבולבלת שם והיה לי קשה למרות שלא מעט הרגשתי טוב נורא בזכות זה אבל לא הייתי מסוגלת להמשיך ועזבתי אבל בינתיים אני מאוד חושבת לחזור לשם
אני פשוט מיואשת יותר ויותר מכל יום למרות שעדין לא נשברתי סופית
קראתי, ושוב קראתי את הסיפור שלך, ושוב קראתי. לא יודע מה קרה למה יש לך קשיים כאלה בחברה, לא יודע למה את מרגישה שאת לא יכולה ללמוד, לא יודע עוד דברים שאולי היו עוזרים להפוך את הדיאלוג הזה למשמעותי יותר.
נראה שהמוסד עליו סיפרת לאחרונה עושה לך דברים טובים, אבל דיברת על קשיים שבגללם עזבת. אני חושב שטוב שאת חושבת לחזור - נראה שאת צריכה לנצל כל סיכוי לטוב עד תומו.
עלמה, הייתי רוצה שתרגישי שיש פה אנשים שמקשיבים לך. שתמיד יהיה לך עם מי לדבר. אני מוכן גם לדבר עם העובדת הסוציאלית שלך ולהבין יותר.
מציע שתיצרי קשר איתי ב-ICQ או תתקשרי אלי.
חנן
זה לא רק אתה לא יודע מה למה גם אני חושבת על זה הרבה ולא מצליחה להבין
בדרך כלל אומרים שאם כמה אנשים אומרים לך שאתה שיכור סימן שזה נכון אבל במקרה שלי חשבתי יותר ויותר אולי האשמה בי אבל לא הצלחתי למצוא דבר אחד בהתנהגות שלי בחברה שהיוה בסיס לאשמה שלי במצב שהייתי בו כל כך הרבה פעמים
אני לא בטוחה אם קיים כזה מושג או שאני לא מגדירה נכון אבל האם יש דבר שנקרא 'כושר למודי' כי נדמה לי שזה מה שפגוע וחסר אצלי עכשיו
אני מרגישה שאין לי כרגע את הגישה הנכונה ללימודים אבל אני כל כך רוצה
אולי אני מפתחת את ה'דיאלוג' כמו שאמרת לכוון לא ברור ואשמח אם תשאל אותי שאלות מכוונות או תפרט מה יותר היית מעונין לשמוע
בקשר לשאלתך אין לי icq
היו מצבים רבים שבהם 'סומנתי' אם זה על-ידי ילדי הכיתה או על-ידי אנשי המערכת עצמה
היה מצב שספגתי חבטות ומכות ופחדתי לומר כי ידעתי שבעצם זה יפגע רק בי וירשם לרעתי שהיתי מעורבת בקטטה
בכל מקרה כמעט בתיכון למשל שבו התלוננתי על אלימות הרגשתי כיצד מנסים לחפש אותי ואת האשמה שלי בעניין
הרגשתי ככה לא מעט פעמים
אני מצטערת לומר שלאורך כל הלימודים שלי ביסודי ותיכון הרגשתי שאנשים מהמערכת מנסים להפיל בי את האשמה ודוקא האשמים האמיתיים יוצאים זכאים
הרגשתי שהם יודעים שאני חלשה ולכן היה להם נוח לאנשי המערכת 'להיטפל אלי'
וכך זה בעצם נמשך
אני חושבת שוב ושוב למה אמרו לי שהאשמה בי ולא מוצאת
ואני דוקא יודעת למתוח ביקורת עצמית גדולה
אני זוכרת שבאחד מניסיונותי האחרונים להישאר בתיכון אמר לי המנהל ש'את מושכת אש'
לא הזכרתי אולי עד עכשיו אבל במשך כל החופש הגדול שאחרי ש'נזרקתי' מלימודים הייתי בניסיונות להישאר אפילו הצעתי להם תנאי של בחינת מעבר ועוד כל מיני דברים
שלחתי 2 מכתבים לועדת ערעור פדגוגית
הייתי באגף החינוך בעירי רמת גן עשרות פעמים אבל שם רק ניסו להפנות אותי לבית ספר אחר אבל התעקשתי שלא כי ידעתי שלא אוכל להתחיל מהתחלה
לא הייתי עושה את כל המאבק הזה סתם לא הייתי הופכת סתם את החופש הגדול לגיהנום של חודשיים אם לא הייתי בטוחה שאפשר
מה אפשר?
אני זוכרת שהשקעתי מאמצים רבים בלימודים וזה היה ניכר אבל לא התחשבו בזה
ניסיתי להתקבל אחרי לבית ספר אחר אחרי שיכנועי אגף החינוך ולא רצו לקבל אותי שם
ב1- לספטמבר היתה שביתה
וביום הזה נרשמתי בבית ספר אחר אבל המנהלת אמרה לי שהיא מקבלת אותי רק מרחמנות עלי
יכול להיות שזה שבר אותי
בכל מקרה מאז ינואר שעבר הפסקתי ללכת כי ראיתי את הירידה הגדולה בלימודים והבעיות הגדולות בחברה והבנתי שאחרי מפך נפש כזה אני לא יכולה להמשיך בלימודים
כמו שסיפרתי באותה תקופה בערך יצרה קשר איתי העובדת הסוציאלית גלית
מאז ועד היום אנחנו מדברים כל יום כמעט ונפגשים כל שבוע
לפני כמה חודשים גמלה בליבי החלטה לנסות לחזור ללימודים כדי לממש את הפוטנציאל שלי
הרבה רעיונות ומחשבות היו אבל לא עבדו
חלק מההצעות היו מקומות שיטפלו בבעיות הרגשיות כביכול שנוצרו לי מהקשים בחברה
ואז הגיעה גלית להחלטה שחייבים ללכת אל המקום שסיפרתי עליו
אני לא רוצה כרגע לחשוף את שם המקום אבל מדובר במקום שעיקרו מתרכז בבעיות הרגשיות וטיפול יותר מלימודים
ניסיתי להיות שם אבל כמו שהזכרתי היה לי קשה
כשניגשתי לתרגילים כל כך פשוטים בלימודים שם ראיתי שאין לי סבלנות וכוח לזה ושזה קשה לי מדי
זה היה הרגע האמיתי שהבנתי את מצבי ואת אובדן הכושר הלימודי מה שספרתי עליו קודם
זה ועוד סיבות גרמו לי להפסיק לבוא ומכאן הפסקתי להיות שם
זה קצת חסר לי ויש בליבי הרבה מחשבות היסוס אם לחזור או לא ואני ממש לא יודעת מה לעשות
אני מקווה שעניתי פחות או יותר על מה ששאלת והשלמתי חלקים בסיפור
אני מבטיחה לספר עוד בבוא הזמן
רועי שלום
כן אני כבר חושבת על זה עכשיו איך שתמיד כל הילדים מצאו אחד את השני בהפסקות הגדולות את רובן ביליתי בישיבה בחוסר מאס
איך שתמיד ניגשתי לבד לקיוסק
איך שתמיד נסעתי לבד הביתה באוטובוס
איך שבאוטובוסים בנסיעות כיתתיות ישבתי לבד וספגתי קללות והשפלות
איך שלא יצאתי כמעט לאף טיול
איך שמשפילים אותי בכיתה
איך שמתחברות אלי בנות רק בשביל ניצול רגשי או כספי
איך שתמיד צוחקים אני חושבת שזה עלי
תמיד הרגשתי כחלק נפרד מהכיתה או החברה בכלל
זה גרם לי להרבה בעיות כשהחמורה בהם היא אובדן ביטחון עצמי
עלמה.
קראתי את תגובתך ומצאתי שהכאב עודנו חד וצרוב עמוקות בנפשך.
רטט עובר בי כשאני חושב על הסבל הלא הכרחי שנגרם לך.
דעי שארצה לשוחח עמך ובעיקר להאזין לך משום שנראה לי שבהחלט תוכלי להשתמש בכמה ידידי אמת כרגע.
היי חזקה
גם אני חווה חוויות דומות וחש מבודד משום שתחומי העניין שלי כה שונים ומשום שאני מעדיף שלא להידמות לכלל השוטה.
אני באמת זקוקה לכמה ידידי אמת ברגעים הקשים שאני חווה עכשיו
אכן הכאב והצלקת כפי שאמרת עדין בנישמתי וגם בודאי שזאת אחת הסיבות ליציאתי הסופית מבית הספר כי הרי אם יש משהו טוב בכל זה הרי שאני לא סובלת יותר מהצקות חברתיות
אני עדין ניזכרת בכאבים שחויתי
אני מודה לך שוב
עלמה
השעה כרגע תשע ורבע בבוקר וקראתי את תגובתך.
אינני יודע מדוע אך אני חש שיכולת להתפתח בתיכון בצורה מעניינית הרבה יותר שיכולה היתה לתרום לך ולסובבים אותך בצורה משמעותית הרבה יותר.
דעי שמצבך הקשה יתהפך מתוקף השינויים שיחולו בסביבת החברים שלך.
ומתוקף השינוי שתחווי כאדם.
אל תתלי אמונך בניסים או בכוחות עליונים רק דעי כי הכוח לשינוי ולהבראה טמון אך ורק בתוך נפש האדם.
הרגישי טוב וחיי את חייך כפי שאת ורק את רוצה לחיות אותם.
רועי.
נ.ב
סליחה על זרם האמוציונליות
אני באמת חושבת יום ויום איך המזל הרע פגע דווקא בי ולא יכולה לסור מהמחשבות שבעצם יתכן שבגלל אטימות וטימטום של מערכת החינוך הכושלת אני אולי אפספס את החיים שלי את אלה שאני רוצה ובאמת נועדו לי
שלום עלמה! פתחתי את הסיפור רק בגלל השם. יש לי סימפטיה מיוחדת לשם עלמה. אולי, מפני שיש לי נכדה עלמה. גם היא שקלה לא פעם לעזוב את בית הספר. אני התלבטתי אם צריך לתת לה עידוד לעזוב - או להיפך לשכנע אותה דווקא להישאר. יש כמובן המון נימוקים לכל צד. נדהמתי לראות בסיפור אחר באיזה נימוקים משתמשים כדי לשכנע ובעצם להפחיד ילדים - מפני עזיבת בית-הספר. הייתי מוצאת סיבות יותר מוצלחות . אבל את כבר עזבת. ואת סובלת ומדוכאת. למה מה? יש חיים בלי בית-ספר. אל תאמיני שהמקום היחיד לצעירים הוא בית ספר. תתחילי לעשות משהו שאת אוהבת ורוצה. אפילו משהו פשוט. אבל תעשי, ותעשי זאת הכי טוב שאת יכולה. תני לעצמך זמן לראות מה את יכולה לעשות עם החיים שלך. אני הייתי מחנכת של מחוננים ואני יודעת שזה לא עובר. אם היה לך כשרון ושכל הישר - הוא ישנו גם עכשו. אולי קצת רדום או חסום בגלל עומס רגשי. אז באמת, תתחיל במשהו שאת יודעת שאת יכולה להצליח. לא אתגרים של גבורה. סתם משהו. תני לעצמך את ההזדמנות לגלות כיוונים שלא חשבת עליהם.
ובהצלחה.
תשמרי עליך. רינה
אני מודה לך על התגובה מחממת הלב זה באמת מחזק אותי עכשיו
גם ממה שאמרת גם מהסיפור של אינה ובכלל הבנתי שבעצם לא ללמוד זה לא סוף החיים
אני באמת מרגישה שהפוטנציאל שלי כבוי עכשיו אני מרגישה צורך להוציא אותו
אני באמת מתעניינת עכשיו בללמוד גרפיקה ממוחשבת זה משהו שקרוב אלי ונאמר לי שמספיק 12 שנות לימוד כדי להתקבל לשם
אני בטוחה שאם אני אלמד שם זה אולי יבהיר לי יותר את העתיד למרות שאני מודה ששאיפתי היתה ועדיין ללמוד תקשורת כדי להפוך לעיתונאית
אבל לצערי בלי בגרות לא אוכל
שוב תודה על התגובה הנפלאה
אין ספק שיש כשלון במערכת החינוך של היום או לפחות ממה שעבר עלי אני יכולה לומר
אם זה בזה שהעיפו אותי מבית הספר בלי לחשוב או לדאוג איך אמשיך משם ולדעתי לא היו צריכים לשחרר אותי לפני שדאגו לי למסגרת אחרת
אם זה בכל הפגישות שהיו לי באגף החינוך שם היה ברור שרוב חברי הועדה היו בעצם כנגד הרצונות שלי ולא תמכו במה שרציתי ובכל זאת התעקשו ללכת בדרך שלהם
אם מדובר בזילזול של משרד החינוך לשם שלחתי מכתב שבסיומו נכתב לי שמברור קצר 'עלה שהציעו לי שלל אפשרויות באגף החינוך' דבר שיקרי בפני עצמו
לא קיבלתי בשום חלק של הסיפור את תמיכת או עזרת מערכת החינוך כמו שאני צריכה ואפילו לא מעט ממנה
זאת אחת הסיבות לחברה הישראלית הנוראית שאנחנו חיים בה היום
עלמה.
אני מאמין שאת צריכה פתרון מאד יחודי. אני לא מכיר את פרטי המקרה שלך, אבל נראה לי שאת במצב שהמערכת פשוט לא יכולה או לא יודעת להציע לך פתרון של כבוד ולכן נראה כאילו את נתקלת בקשיחות וטימטום.
אני מאמין שהבנת את זה, היה לי חשוב שתרגישי קצת פחות מרירה. נצלי את הכוחות שלך לחיפוש פתרון טוב ונראה לי שהכיוון עליו רמזת - גרפיקה ממוחשבת הוא פתרון אידיאלי.
תוכלי ללמוד אותו בלי תלות בשום רקע קודם, ואם את גם מבורכת בכישרון גרפי - הרי שיכול להיות שבעוד זמן קצר יהיה לך מקצוע ותשפרי מאד את ההרגשה הכללית שלך בהתייחסות לעצמך. אם אין לך כישרון גרפי, תוכלי להסב את המיומנויות שלך לעולם של עריכה דיגיטאלית של וידאו שהוא עולם מקסים ומפתה.
בכל מקרה, אני מניח שמהעולם שיש לך עד היום עולות שתי נקודות להמשך - האחת: הקשר שלך עם העובדת הסוציאלית שנראה שעושה לך טוב והשניה: המוסד האחרון שבו היית למרות הקשיים...
סביבה נוספת להתייחסות היא כמובן המקום שיש לך בפורום הזה, כאן יש לך תמיד עם מי לחלוק ולהתייעץ..
אני בטוח שאם תחשבי לעומק תגלי עוד כמה נקודות שיעשו לך יותר טוב על הנשמה.
ספרי לנו מה קורה או שתפי אותנו בכל מה שתבחרי
חנן
ככל שהזמן עובר ואני לא לומדת במסגרת אני מאבדת יותר ויותר תקוה
סיפרתי כאן שאני מנסה כרגע להתקבל לבית ספר ללימוד גרפיקה אבל אני חוששת מלחזור ללימודים אחרי בעיותי החברתיות שהיו לי בכל השנים שלמדתי וגם משהו שהזכרתי פה הרבה ה'כושר הלימודי' שלי שאני חוששת שהוא רדום כרגע
נקודה אחת שבאמת חשובה לי לספר היא שמכל המקרה הזה ובגלל הפגיעה של מערכת החינוך בי הבטחון העצמי שלי רוסק
אני מפוחדת ושבירה מאוד כרגע
ביטחון עצמי הוא חלק חשוב מאוד בלימודים ובחיים בכלל
את זה אני בטוחה שאתם יודעים
גם האמונה העצמית שלי נמוגה
יש פתגם 'אין דבר העומד בפני הרצון'
יש לי הרבה רצון באמת
אבל בלי בטחון עצמי
בלי אמונה
והרבה פחדים קשה מאוד מאוד ליישם את הרצון
כמישהי שלא קיבלה הרבה ביטחון בבית (אבי האמין בשיטת החינוך שלפיה, אם להגיד לי שאני לא מסוגלת לכלום, ארצה להוכיח לו שהוא טועה, ואשתדל בשביל זה יותר מאשר אם יגיד לי שהוא מאמין בי בכל מקרה) אני יכולה להגיד לך שאת יכולה לנסות לשכנע את האחרים ואת עצמך שיש לך ביטחון, גם אם את יודעת שזה לא נכון ואולי אם תשכנעי את עצמך מספיק גם תאמיני בזה בסוף. אז נכון, לא השיטה הכי בריאה אבל זה מה יש... תמיד טוב לשקול עזרה מקצועית כמובן...
אינה.
שסיפרתי על המקום שהיתי בו ועל פגישותי עם העובדת הסוציאלית כמובן שהמטרה המרכזית היא יעוץ מקצועי
עד עכשיו זה לא ממש עזר ולהיפך
השהיה שלי שם רק הראתה לי את חוסר הביטחון העצמי שלי
אני חושבת שבאופן טבעי אם אני אתחיל לעשות משהו ולא אשב מוטרדת ומדוכאת בבית כל היום הביטחון אולי יבוא מעצמו אבל מצד שני בנוסף לקשיים שלי להתקבל למה שאני רוצה [כמו דרישות כספיות גבוהות ובעיות שחסר לי תעודת בגרות] אני מפחדת מידי לנסות כי שוב חוסר הביטחון שלי מונע ממני
תודה על תגובתך
עלמה
אין לי ספק כי נחוצים לך ידידי אמת קרובים כרגע וכי השינוי בתפיסתך את האנשים מסביבך יוכל להשתנות רק אם תכירי אנשים חדשים שירצו באמת להיות חברייך
אנא ממך , קחי את דבריי כנסיון לתת לך כלי שעזר לי ולרבים מהאנשים הקרובים לי
רועי
אני לא בנויה כרגע להכיר אנשים
כל מה שעבר עלי בחיים ובכלל גרם לי להתרחק מאנשים
אני לא יוצאת מהבית כמעט אם בכלל
שוב זה מתקשר לבעיות שהיו לי בכיתה
ואי יכולת טיפול בהם מצד המורים והצוות החינוכי
עלמה, למרות שכתבת הרבה על עצמך, לא ממש הבנתי למה את קוראת "בעיות חברתיות". חוץ מזה, בהבטים של דימוי עצמי נמוך שנבע מכשלונות רצופים בבית הספר, שנבעו מחוסר היכולת שלי לגייס מספיק משמעת עצמית ואנרגיה ללמוד - תאמיני לי, זה עובר.
לפי הדרך בה את מתבטאת, לא חושב שיהיו לך בעיות לחזור ללמוד, ביחוד אם יהיה לך כיף בלימודים. ואז - השמיים הם הגבול. אם את חוששת מבעיות חברתיות, הרי שעם הגיל הן הופכות לפחות רלוונטיות.
תאמיני לי, קורס מוצלח אחד - ואת מתחילה לצעוד קדימה בכל מה שקשור לדימוי העצמי שלך.
חנן
חנן
אני מסכימה איתך שקורס אחד מוצלח יכול לפתור לי את הבעיות
אבל כמו שכתבתי לאינה אני מפחדת מאוד כרגע מלקחת קורס וגם מה שאני רוצה לא מתאפשר
אני לא ממש רוצה ללמוד גרפיקה
אולי לא כתבתי אבל אני מתחברת מצוין לעיתונאות ותקשורת
אבל בלי בגרות לא יתנו לי סיכוי גם אם אני יכולה לעבור את הקורס בהצלחה
עלמה, חשבת להתחיל לעסוק במה שמעניין אותך בלי לחכות שמישהו אחר "יקבל" אותך לעבודה? את יכולה פשוט להתחיל לכתוב ולנסות לשלוח את הכתבות לעיתונים וכתבי-עת מתאימים. או, לפתוח אתר אינטרנט משלך ובו לפרסם את הכתבות (ואולי לארח גם כותבים אחרים?). כל זה לא כל כך מסובך ואת יכולה להתחיל כבר עכשיו, בלי לצאת אפילו מהבית!
על מה את רוצה לכתוב? מה מעניין אותך? מה חשוב לך להגיד?
תודה על התגובה שלך
זה בהחלט יכול להיות משהו טוב עבורי לכתוב מכתבים לעיתון ואני מוכנה לנסות את זה מיד
העניין הוא שגם אם אני אכתוב אני עדיין אשב בבית בלי לעשות כלום
וזה למה הרעיון נחמד אבל לא כל כך עוזר