תודה על הפירגון. רוצה לספר לך משהו.
אני, שלא כמוך, לא הצלחתי להגיע לי"א. אותי זרקו מעירוני ד' בת"א בסוף כיתה י'.
אולי זה היה הדבר הטוב ביותר שקרה לי בבית הספר.
שנים אחרי, כשראיתי את בני הצעיר חוזר מבית הספר יום אחרי יום עם עיניים כבויות, ניסיתי לעודד אותו לפרוש, אבל היה לו טוב עם החברים שלו והוא נשאר שם עד לסיום.
לפני כמה שנים, עשיתי פרוייקט בעירוני ד' והמנהל דאז (ד"ר זאב דגני, ידידי) ביקש ממני להרצות למורים. היו שם עוד כאלה מאותם זמנים...
הוא הציג אותי: זהו ד"ר חנן יניב, (כאן הוסיף כמה נדבכים מהישגי) ואתם זרקתם אותו מפה....
את מבינה כמה קילוגרמים נוספו לי באותו ערב?
אני מאמין שיהיה לך טוב עם הצעד האמיץ שאת עושה. אני מאחל לך ערב כזה, בתיכון שאת עוזבת ואני מאד מקווה שהמנהל הזה שאת הולכת לדבר איתו מחר, יהיה שם.. (זה שזרק אותי, כבר נפטר).
ספרי לנו, בבקשה, איך את מרגישה אחרי השיחה איתו.
חנן
אינה, עשיתי בגרות אקסטרנית בבית ספר שכבר לא קיים (קולג' תיכון). היה בסדר, פחות בולשיט, חברה טובים, מופרעים אחד אחד, אנחנו נפגשים עוד לפעמים. יצאתי עם 3 באנגלית (כן 3) ו5- בהיסטוריה. היתר בסדר. את ה3- באנגלית תיקנתי ל9- אחרי חצי שנה בניו-יורק שם למדתי לתואר ראשון ושני בפסיכולוגיה. אח"כ, חזרתי לארץ והתמחיתי בשימושי מחשב בחינוך והדרכה מה שהביא לי הזמנה מהאוניברסיטה של מישיגן (באן-ארבור) ועם זה דוקטורט במחשבים וחינוך.
המצב שלנו שונה כי אני נזרקתי מהתיכון ולא בחרתי לצאת משם, והסתובבתי עם דימוי עצמי נמוך מאד במשך שנים (עד שהתחלתי ללמוד באוניברסיטה - שם הצלחתי מאד).
החברה קבלה אותי בסדר - לא הרגשתי דחיה או זלזול - היתה לי תנועת הנוער כגיבוי ושם גם הדרכתי. הכי קשה היה בבית עם ההורים.
אני מניח שלך יהיה יותר קל.
אני יכול להגיד לך שהיום, הרבה מהאמונה החינוכית שלי באה מתוך ניתוח תהליכים שעברו עלי בבית הספר - אני אכלתי שם את כל המרורים האפשריים.
מתוך התבוננות זאת, אני בא היום למערכת ומראה למורים ומנהלים את נקודות המבט האלה באמונה שאפשר לשנות.
חנן