אני חיילת משוחררת בת 20, אחותי הקטנה בת 13.
אחותי הקטנה, הילדה המקסימה, הנבונה, החכמה, השנונה, הצינית - נכשלת בלימודים.
הדרכתי בצבא סוגים שונים של אוכלוסיות, ואני יודעת בוודאות לאבחן אותה כילדה אינטיליגנטית, שיכולה ללמוד כשהיא רוצה.
הבעיה היא - היא לא עושה שום מאמץ כדי ללמוד! אם לא נזכיר לה, היא לא תפתח ספר, מחברת, מדי פעם אנחנו מקבלים תלונות מהמורים שלה על חוסר שיתוף פעולה, חוצפה, אדישות בכיתה וכו'..
פעמים רבות בעבר היא שיקרה לנו בנוגע להכנת שיעורי הבית, לא מראה לנו ציוני מבחנים, אנחנו מגלים שהיא "מבריזה" מהלימודים.
בתור אחות מודאגת, אין לי מושג מה לעשות.
ההורים שלנו עובדים קשה כל היום, ומעולם לא התעסקו בבעיות לימודים.. אני הייתי תלמידה מצטיינת, ואף יותר. אני יודעת שהם מאד מאד גאים בי. אולי כאן נעוצה הבעיה?....
אחותנו האמצעית, בת 17, תלמידה בינונית פלוס, ללא בעיות מיוחדות.
הבעיה היא עם האחות הקטנה, כמו שציינתי - נכשלת. אני חוששת מאד לגורל הבגרות שלה, אם היא תגיע אליה בכלל..
איך אפשר להסביר לה את הבזבוז האדיר? שהיא כן חכמה, כן נבונה, כן מסוגלת ללמוד, שכל כך חבל לה על הזמן הזה.
האם כן ללחוץ? לא ללחוץ? להשאיר אותה לנפשה? להשקיע את כל האנרגיות בה? יש טעם בכלל להתערב?
אולי היא ילדה גדולה מספיק? אולי אנחנו כן צריכים לתת לה יד מכוונת?
למי אפשר לפנות במצב כזה?
אני אשמח לשמוע התייחסויות, מאנשים מנוסים וחכמים ממני.
תודה
המצב הזה כואב לי וחורה לי מאד.
אני הייתי בדיוק כזה.... התחלתי ללמוד רק כשהגעתי לאוניברסיטה (23). אל תלחצו - זה לא יעזור, רק יפריע ויגדיל את הבעיה (אני בטוח שלאחותך לא קל עכשיו). אין פה שום בזבוז, לדעתי. היא תלמד כשתרצה ומיום ליום נפתחים מסלולים עוקפי בגרות.
חשוב, אבל, שלא תחמיץ הזדמנויות להתפתחות תרבותית - שתקרא (אם יש דברים שמעניינים אותה) תראה הצגות (אם יש), ואפילו - אם היא לא אוהבת לקרוא - שתקשיב לספרים מוקלטים (יש כאלה בספריות)...
אני כל כך מזדהה איתה ומבין אתכם.. צריך המון כוח לוותר במקרה הזה - לא ללחוץ - להציע אלטרנטיבות (היא אוהבת לגלוש באינטרנט?)
מוכן לדבר איתכן, צלצלו אלי 050682348 או עם ההורים.
תבינו - קשה לה מספיק, אני מניח, להיות חריגה (לא לומדת) בחברת הילדים, יהיה לה קשה לפתח דימוי עצמי חיובי - במיוחד אם תוסיפו לחץ - להפך, תימכו בה, תנו לה להרגיש טוב עם עצמה - בסך הכל היא מוכיחה שהיא לא מוכנה להתמודד עם השיעמום הזה שנקרא בית-ספר.
חנן
איך אפשר להישאר אדישים??
הילדה נכשלת בלימודים!!
יהיה לה קשה מאד להשלים את כל זה אחר כך..
מבחינה חברתית היא עילוי. פשוט עילוי. מוקפת בים של חברים וחברות, מארגנת, יוזמת, מה לא.
היא יודעת לתפעל את המחשב הרבה יותר טוב ממני, שולטת באינטרנט - אימייל - איי אר סי - צ'אטים - תמונות של בריטני ספירס ביד רמה..
מבחינה לימודית - חבל על הזמן. את כל החומר של כיתה ו' הצלחתי להדביק איתה בשבוע בלבד.
אל תגיד לי שלא חבל על הזמן המבוזבז כיום...
תתפלא/י, אבל למדתי מהאנשים בפורומים הרבה יותר מבכל השיעורים בבי"ס יחד.
אני יכולה להצטרף לכל מילה של חנן ולספר לך מניסיוני:
בן אחותי הפסיק ללמוד כשהיה בכיתה ח', לאחר שאימו (אחותי) נפטרה. זה היה נורא - גם אסון קשה וגם הילד לא לומד - והוא היה ילד מבריק...
כולם מאוד דאגו.
עכשיו הוא בי"ב, עושה בגרות ומוציא 90-100 בכל המבחנים כי הוא החליט לעשות בגרות ולהתגייס לטייס...
סבלנות...
יהיה טוב!
שתלך ללמד אינטרנט את המורות בבית הספר...
יעל
שלום לך
הייתה לי פעם בעיה דומה , לא אישית אלא עם אחי
הוא כרגע בן 14 והוא ילד חכם מאד, רק עושה קצת שטויות כמו כל ילד
כשהוא היה בכיתה ה' הוא היה נכשל כמעט בכל מקצוע
הוא נשלח לפסיכולוגית ולטיפול במרכז מסייע
אבל אני לא חושבת שזה מה שעזר לו
לאט לאט עם השנים הוא התחיל להשקיע
הוא הבין שאם הוא לא ילמד לא ייצא ממנו כלום
השיפור בא בהדרגה
היום הוא תלמיד ממוצע עם ציונים 70-80
אני מאמינה שאם הזמן זה יקרה גם לאחותך
צריך רק לתפוס אצלה תחום עניין ושהיא תבין שבלי ציונים טובים היא לא תוכל לממש את השאיפות שלה בתחום העניין הזה
אצל אחי זה תיאטרון ומשחק
הוא הבין שאם הוא לא יקבל ציונים טובים בחטיבה אין לו סיכוי להיכנס לבי"ס לאומניות בתיכון
אפשרות אחרת היא שקרה לה משהו גדול בחייה ואף אחד לא שם לב
ציינת שיש לך עוד אחות בת 17
כשהיא עסוקה בענייניה ואת בענייניך וכל שאר בני הבית בענייניהם, אחותך בת ה13- לא חושבת, כנראה, ששמים לב אליה
תנסי לתפוס איתה שיחה, לראות אם יש לה חבר חדש שהיא לא מספרת עליו, אם קרה משהו בבי"ס או עם החברות
הכי חשוב זה להיות שם בשבילה ולהבהיר לה שאתם לא נגדה אלא איתה
אני מקווה שעזרתי לך למרות שאני לא מי יודע מה מנוסה בעניין
נעמה
הרי כתבת שהיא מאוד אינטיליגנטית וחברותית, היחידים שמתלוננים הם המורים. אבל בית ספר זה לא דבר שמתאים לכל אחד - אולי יהיה לה יותר טוב לעזוב את בית הספר וללמוד בעצמה.
אני גם מתרשמת מדבריך שאת חוששת לעתידה, שאם היא לא תוציא ציונים טובים בבית ספר אז "לא יצא ממנה כלום". זו טעות לחשוב כך. אני מכירה לא מעט אנשים שעזבו את בית הספר וזה לא מנע מהם להצליח אחר כך בחיים. אם את מעוניינת לשמוע יותר בנושא זה, אשמח להרחיב.
אחות מודאגת יקרה, אני מבינה את דאגתך
אבל.. אבל... אבל... אני לא יכולה להגיד שלעזוב בי"ס זה טוב, גם אם עשיתי את זה בעצמי לפני חודש (חודש?? נראה הרבה הרבה יותר). אני לא יכולה לקבל על עצמי כזו אחריות. אבל אני מאמינה שאדם מסוגל להצליח גם בלי ללכת בדרך הישרה שאחרים הלכו בה. לדעתי עדיפה דרך מתפתלת על דרך זרה.
למה היא לא לומדת? אני יכולה לתת את הסיבות שלי. אני הפסקתי להאמין במערכת. אני לא יכלתי להבין איך מישהי עם ידע בהיסטוריה מכאן ועד להודעה חדשה יכולה להיכשל במקצוע על סמך חוסר ידע על מה שקרה בתאריך X ו Y. איך מישהי שכותבת בלי שגיאות כתיב - בכלל, יכולה לקבל 72 בלשון. אז מה אם היא נכשלת? זה לא אומר שאין לה ידע, זה אומר שהידע שלה לא תואם את ציפיות המערכת. ומי אמר שמערכת צודקת?
אם תצליחו להכריח אותה ללמוד (וקיים הסיכוי), תכריחו אותה במקביל לשנוא את תהליך הלמידה עצמו. ואם לא תצליחו, אז תשארו באותו מקום, רק שתקבלו גם ילדה עם חוסר ביטחון וחוסר אמונה בהצלחה.
אני לא מאמינה שהמערכת צריכה להיות כמו שאבא שלי אמר לי פעם "תשנני את מה שרוצים ממך, תכתבי, ואחרי שתקבלי על ציון טוב תשכחי אם את רוצה".
משהו בפנים זעק שזה לא נכון. אף אחד לא הקשיב בזמנו...