טוב, יש די הרבה. אז נתחיל מהסיפור האישי שלי:
עזבתי את בית ספר בכיתה י'. בחודשים הראשונים בעיקר נשארתי בבית לקרוא ספרים ועשיתי קורסים של האוניברסיטה הפתוחה. אחר-כך הלכתי ללמוד פיסיקה בטכניון. אחרי סמסטר עברתי לתוכנית הבין-תחומית באוניברסיטת תל-אביב. את התואר עשיתי בסוף במתמטיקה, אבל בדרך יצא לי ללמוד משהו כמעט בכל פקולטה.
אגב, המעבר לטכניון ואחר כך לתל אביב, היה כרוך בלעזוב את הבית (קיבוץ ליד לבנון). למדתי להסתדר בעצמי בעיר: נסיעות, קניות, חשבונות, שכירת דירה, חשבון בנק - הכל היה חדש. פגשתי הרבה אנשים שנהניתי להיות איתם, ואף אחד מהם לא נולד בדיוק בשנתון שלי... עם אחד מהם התחתנתי.
מילדות התעסקתי במחשבים, ובשנה האחרונה באוניברסיטה התחלתי לעבוד בתכנות. אחרי האוניברסיטה כבר לא היה לי חשק להתעסק בתחומים אותם למדתי שם, והמשכתי עם התכנות. דווקא במסגרת העבודה יצא לי ללמוד המון. התקדמתי לרמת ראש צוות לפני שהחלטתי לנסות מיזם משלי (שלבסוף לא יצא לפועל). כרגע אני עסוקה בעיקר עם הילדים שלי, עדיין לומדת המון דברים בהמון נושאים, וממשיכה לתכנת בתור תחביב.
בדיעבד, אני חושבת שהייתי צריכה להשקיע פחות בלימודים באוניברסיטה (אולי אפילו להפסיק באמצע) ויותר לעשות את הדברים שבערו בי אז. היו לי כמה רעיונות לא רעים בתחום הפיסיקה התיאורטית (שמאוד עניין אותי אז) וחיכיתי עד שאדע כל מה שצריך בשביל להתחיל לפתח אותם. הבעיה היא שאחרי שלמדתי מה שצריך, כבר לא עניין אותי לפתח את הרעיונות האלה. היום הייתי עושה את זה אחרת - מתחילה לעבוד על הרעיונות (ומנסה לחפש מנחה מהתחום) ולומדת את מה שצריך בדרך.
עוד דוגמאות? זה יוצא קצת ארוך, אז אתן רק עוד דוגמא אחת, ששמעתי עליה לא מזמן: ערן גורן, מנכ"ל נשואה-זנקס (חברת השקעות בבורסה) עזב את בי"ס בכתה ט'. כנראה שזה לא מפריע לו להבין מודלים כלכליים מסובכים או חוזים משפטיים מפולפלים.
אני מקווה שלא נוצר הרושם כאילו רק מי שיש לו במקרה כשרון בתחום המתמטי יכול להרשות לעצמו לעזוב את בי"ס, כי אני מכירה גם למשל מישהי שעזבה את בי"ס בשביל להתעסק במוסיקה.
מה שניסיתי להראות הוא שאם עוזבים את בי"ס אז יש הזדמנות לגלות את הדברים שאנחנו טובים בהם באמת, לגלות מה אנחנו אוהבים לעשות. זה יכול להיות מתמטיקה, מוסיקה, תקשורת, אופנה, גינון או כל דבר אחר. מה שחשוב זה שאנחנו אלה שיכולים לקבוע מה נעשה, ולכן יכולים לעשות את מה שאנחנו אוהבים. וכשאוהבים את מה שעושים, לומדים הרבה יותר!
אני מסכימה מאוד. לגבי אישית, אני חושבת שלהישאר באוניברסיטה הייתה טעות: היה יותר טוב לו הייתי עובדת על הרעיונות שלי ולומדת תוך כדי כך.
ערן גורן, אגב, לא טרח ללכת לאוניברסיטה.
כחצי שנה אחרי הדיון בפורום, התיישבתי לכתוב את הסיפור שלי בצורה שלמה יותר: להשתחרר מהמסגרת.