כבד את ילדיך

אוכלי-כל יונת שרון (מתוך באופן טבעי, גיליון 39, פברואר 2002)

אוכל זה לא רק חומרי דלק ובניין לגוף. אוכל טוב הוא גם מזון לנשמה. ארוחה טובה מספקת לא רק את בקיבה, היא גם מגרה את החושים: הטעמים, הריחות, המרקם, הצבעים, קולות החיתוך ותחושת הלעיסה. ארוחה טובה יכולה להיות גם מעניינת: איזה טעם יש לנקניק עם שוקולד? איך היפנים מצליחים לאכול אורז במקלות? מה קורה לעוגיה במיץ? וארוחה טובה באמת היא גם מפגש חברתי (וכולם יודעים מה קורה למי שאוכל לבד...).

תינוק יכול ללעוס חתיכת בננה בהנאה במשך זמן רב, ללקק קצת, לירוק קצת, למעוך ביד, ואולי אפילו לבלוע חלק. פעוט עשוי להיות מרוכז זמן ממושך יותר בפיצוץ האפונים מאשר באכילתם. קל לראות שמבחינתם הזנת הגוף אינה תמיד החלק החשוב בארוחה.

אצל ילדים האכילה היא עוד צד של המסע הארוך לעצמאות ושל מציאת הדרך האישית שלהם בחיים. בחירת האוכל היא חלק מהגילוי של מה הם אוהבים ומה לא, איזה מין אנשים הם. ניתן כמובן להגביל אותם בזה, אבל לכל הגבלה כזאת יש מחיר: מחיר בפיתוח יכולת הבחירה והשיפוט שלהם, מחיר באפשרות שלהם להתנסות וללמוד על העולם, מחיר בחופש שלהם להכיר את עצמם ולחוש איך לאזן את עצמם, ומחיר ביחסים בינם לבין ההורים שמציבים להם גבול דווקא באמצע הדרך שבה הם מנסים לטייל.

ומה בכל זאת עם התזונה? כמו בדברים אחרים בחינוך - חברה, בידור, שפה - בהתחלה מה שהם יאכלו זה מה שניתן להם ומה שאנחנו אוכלים בעצמנו. מאכלים "זרים" יכנסו לתפריט שלהם במקביל להתפתחות יכולת הבחירה והשיפוט שלהם. וכמו בתחומים אחרים, ככל שהם גדלים ומגיעים למאכלים מגוונים יותר, כך גם גדלה היכולת שלהם ללמוד על המאכלים האלה ולהבין את דעותינו לגביהם.

לפעוט אפשר פשוט לתת תפוח במקום סוכריה. לעומת זאת עם ילד כבר עדיף לדבר על ויטמינים, פחמימות, ותוספי מזון. לא בטוח שזה יעניין אותו. וגם אם כן, לא בטוח שהוא יאכל בהתאם. מצד שני, גם רובנו לא נצמדים לחלוטין לתפריט "מושלם" מבחינה תזונתית. בנוסף, הידע התזונתי מתעדכן ומשתנה עם הזמן - יכול להיות שמה שאנחנו חושבים היום יתברר מחר כשגוי או לא מתאים לילד. שימוש בידע התזונתי הקיים לא יכול להחליף לחלוטין את התחושה האישית של מה טוב לי.

יחד עם זאת, כדאי להסתכל טוב על הילדים כשהם אוכלים וכשהם בוחרים מה לאכול. למשל, ממתקים בדרך כלל מעוצבים בצורה קלה ונגישה ובכמות נוחה לאכילה, לכן קל לקחת אותם לאכול בלי להתאמץ. אם ילד נוטה לאכול ממתק בשעות מסוימות, אפשר לנסות להכין לו פרי חתוך או משהו אחר נגיש בזמנים האלה. אם הוא אוכל את הממתקים רק בגלל הנגישות, הוא ישמח לאכול גם דברים אחרים נגישים.

לפעמים גם אוכלים סתם מתוך שעמום. במקרה כזה אפשר לעזור לילד לזהות את השעמום (לדבר איתו על זה) וליצור יחד איתו מגוון של פעילויות אחרות שיהיו לו זמינות.

בעיה שקשה יותר לפתור היא המשיכה ל"פרי אסור". לשני ילדי היו אלרגיות בינקות, וכשעברה האלרגיה שניהם גילו משיכה עזה לאותם דברים שהם לא יכלו לאכול בעבר. במקרה שלנו, יכולתי פשוט לתת להם לאכול כאוות נפשם, ואצל הגדול התאווה המופרזת למאכלים האלה כבר חלפה. אבל במקרה של ילדים שמשתחררים מאיסור על ממתקים, למשל, המעבר עלול להיות יותר בעייתי.

אז מה אוכלים אצלנו? מכל וכל: גם פירות וגם ממתקים, גם אוכל ביתי וגם טבעולים, גם מהגינה וגם מהסופר, גם בבית וגם בחוץ. לכל אחד מאיתנו תפריט שונה בארוחות, כמו גם בדברים אחרים בחיינו. בני המשפחה האחרים בחרו להם תפריטים שונים ממה שאני הייתי בוחרת עבורם. אבל אני לומדת מזה. למדתי למשל שיש כאלה שיכולים לא לאכול פירות במשך חורף שלם מבלי לחלות אפילו פעם אחת. למדתי שהילדים שלי לא מסוגלים לאכול רבע מכמות השוקולד שאני אכלתי, ושזה לא עד כדי כך מעניין אותם (אלא אם כן מצורפת לזה הפתעה להרכבה עצמית...). למדתי שיש מאכלים שהם טעימים רק כשאמא מכינה אותם, ואחרים טעימים רק בעטיפה מהחנות. למדתי שאוכל זה הרבה יותר מתזונה.

לדף הראשי