| הבא: | איך מוודאים שילדים בחינוך ביתי לומדים כל מה שצריך? חדש |
| הקודם: | האם הורים שאינם מורים יכולים ללמד את ילדיהם? |
חינוך ביתי מאפשר גמישות רבה בבחירת שיטות הלימוד, כך שאפשר להתאים אותן לכל ילד, לכל הורה, ולכל רגע. אציג כאן כמה גישות כלליות להוראה, בעיקר כדי לתת רעיונות וכיוונים. בסופו של דבר כל הורה לומד איך ללמד מתוך החיים עם ילדיו, ולא מתוך "מתכוני הוראה" שהמציאו אנשים אחרים.
למידה היא טבעית לבני-אדם כפי ששחיה במים היא טבעית לדגים. מהתובנה הזאת נובעים כמה עקרונות חינוכיים מעשיים:
הפעילות הספונטאנית של הילדים מובילה ללמידה: משחק, שימוש (גם שגוי) בכלים וחפצים, התבוננות, מנוחה, שיחה, וכו'. הפסקת הפעילות הטבעית של הילדים לצורך שיעורים מפריעה להם ללמוד. במקום זאת, יש לעזור להם לעשות את אותם דברים שמעניינים אותם, כשהם מעוניינים בעזרה כזאת (למשל, להציע סולם לילד שמנסה להגיע למקום גבוה).
החומר שהילדים ילמדו תלוי באופי הפרטי של כל אחד מהם, ובסביבה שבה הם נמצאים. לכן, כדי לעודד את הלמידה, יש להעשיר את סביבתם ולתמוך בהתפתחות האישית של כל אחד מהם. לעומת זאת, יש להמנע מדברים שמגבילים את סביבתם (איסורים על התעסקות בדברים מסויימים, כפיית התעלמות מהסביבה כמו בכיתה בבי"ס) ומדברים שפוגעים בבטחון העצמי והאופי האישי שלהם (כמו מתן ציונים ואכיפת סטנדרטים).
האופי האישי של הילד בא לידי ביטוי בדרך שבה הוא לומד, כמו בכל תחום אחר בחייו - דיבור, תנועה, מראה חיצוני, וכו'. לכן כל ילד ילמד בקצב שונה, בסדר שונה (למשל, יש כאלה שילמדו כפל לפני חיסור), וחומר שונה (יש מי שיאהב מתמטיקה, ואחר יתרכז בספרות). אל המיומנויות הבסיסיות (קרוא וכתוב, חשבון פשוט, וכו') יגיע כל ילד מכיוון אחר ובגיל אחר - אחד ילמד חשבון מתוך התעניינות בכסף, ואחר מספירת צעדי מחול; אחד ילמד לקרוא מתוך ספרים, ואחר משמות קבוצות כדורגל; אחד ילמד לכתוב מכתבים לסבתא, ואחר שלטים להפגנות. זו הסיבה שהמיומנויות האלה נחשבות בסיסיות: הן באות לידי ביטוי כמעט בכל תחום בחיינו, ולכן גם ניתן להגיע אליהן כמעט מכל תחום.
למידה זה דבר טבעי, ולכן גם מהנה ובהרבה מקרים קל. ההנאה והרצון של הילדים ללמוד הם אולי המאפיין הבולט ביותר של הגישה הזאת ללימודים. ילדים מוכנים להשקיע שעות על גבי שעות בדברים שהם עצמם בחרו לעסוק בהם. בנוסף, דברים רבים נקלטים בקלות רבה כאשר הילד לומד אותם מרצונו ובזמנו שלו - לפעמים דברים שבבי"ס דורשים שנים, נלמדים ברגעים ספורים.
ג'והן הולט נחשב כאבי הגישה הזאת, למרות שהיבטים שלה ניתן למצוא אצל רוב ההוגים החינוכיים הגדולים: פיאז'ה, ג'ון דיואי, רוסו, א.ס. ניל, אפלטון, ורבים אחרים. כל ספריו של הולט מומלצים, ובמיוחד Learning All The Time, How Children Learn ו-How Children Fail. ספר מומלץ נוסף הוא The Teenage Liberation Handbook של גרייס לוולין, שדן ביישום הגישה הזאת אצל בני נוער (ומבוגרים). שפע של מידע נוסף אפשר למצוא באינטרנט, למשל באתר unschooling.com. בעברית, ספריו ומאמריו של דני לסרי מבארים את הגישה הזו בצורה נפלאה.
גישה שצוברת פופולאריות בתחום הוראת המדעים. בגישה זאת מנסים לגרום לילדים ללמוד באופן דומה לדרך בה חוקרים אמיתיים עובדים. יש גרסאות שונות להוראה בגישה זאת, אבל בעיקרון מציבים לפני הילדים בעיה או אתגר שהם לא למדו עדיין איך לפתור, ומבקשים מהם לנסות למצוא פתרונות או מידע בנושא. הדגש הוא לאו דווקא על מציאת הפתרון הנכון, או על פתרון בכלל, אלא על הדרך: העלאת רעיונות והשערות, ניסויים, תצפיות, הסקת מסקנות, חיפוש מקורות מידע, עבודה בקבוצה, וכו'.
התפקיד של המורה הוא בעיקר להביא בעיות חקר מתאימות לילדים, ולתמוך בהם בתהליך החקר. הבעיות עצמן יכולות להיות חידות, בניית מכשירים, הבנת תופעות טבע, הכרות עם מכשירים חדשים, או כל דבר אחר שהילדים עדיין לא למדו.
בשיח החינוכי של היום, הגישה של למידת חקר התחילה מלימודי-רפואה באוניברסיטה, ובזכות ההצלחות המרשימות התפשטה לתחומי לימוד נוספים וללימודים בבתי-ספר תיכוניים ויסודיים. ביהדות הגישה הזו מקובלת מאות שנים בשם לימודים בחברותא.
שיטה זו היא מעין שילוב של למידה טבעית עם למידת חקר: כמו בלמידה טבעית, התלמיד הוא הקובע מה ללמוד, מתי ואיך. אבל, כשהוא בא אל המורה ושואל אותו משהו או מבקש את עזרתו, המורה אינו עונה ישירות. במקום זה, המורה שואל את התלמיד שאלה או נותן לו משימה כמו בלמידת חקר. מתוך תהליך החקר, התלמיד מגיע גם לפתרון הבעיה המקורית שהטרידה אותו, ולומד זאת בצורה יסודית ומקיפה יותר מאשר לו היה מקבל את התשובה ללא מאמץ.
בגירסה האינדיאנית מדברים מעט ועושים הרבה, ועיקר הלימוד מתבצע בפעילות הגומלין שבין הלומד לבין העולם, כשהמורה מנחה אותו היכן לחפש את התשובות. בגירסה הסוקרטית השיחה עצמה היא הסביבה הלימודית, והחומר הנלמד נובע מתוך הלומד עצמו, תוך כדי דיאלוג עם המורה.
ספריו של טום בראון מלאים באנקדוטות ותובנות על מורהו האינדיאני ומדגימים את שיטת ההוראה האינדיאנית. חייו ושיעוריו של סוקרטס תועדו על-ידי תלמידו אפלטון באוסף דיאלוגים, שבחלקם הוא מתייחס ישירות לשיטת ההוראה הסוקרטית, במיוחד מנון. הוגים נוספים הדגישו את חשיבות הדיאלוג ללמידה, ובהם בובר, בוהם, פריירה, ואחרים.
בגישה זאת מדגישים את הקשרים שבין תחומי הידע: בוחרים נושא מסויים ללימוד, ודרכו לומדים דברים מתחומי ידע רבים. למשל, כשלומדים על מצרים, לומדים על הגיאוגרפיה שלה (גיאוגרפיה, פיסיקה, ביולוגיה), על ההסטוריה שלה (הסטוריה, תנ"ך), על השפה (שפות, ספרות), על הכלכלה שלה (מתמטיקה), על יחסיה עם מדינות אחרות (אקטואליה), על דרכי החיים והעיסוקים בה (כישורי חיים, אקולוגיה), על כלים ומכשירים בה (הנדסה, אמנות), וכו'. דרך הנושא המרכזי אפשר להגיע לתחומים רבים במדעי החברה, הרוח, החיים, והטבע.
הורים רבים בארה"ב משתמשים בהוראה באשכולות בשביל ללמד את ילדיהם בבית. בארץ יש בתי-ספר שמנסים ליישם למידה בינתחומית במבנה המערכת הקיים.
שיטת מונטסורי משלבת סדר וארגון קפדניים, עם חופש פעולה ולימוד לילדים. כמו בלמידה טבעית, הילדים חופשיים ללמוד מסביבתם לפי רצונם. אבל, הסביבה עצמה מאורגנת בקפידה ובתשומת לב, תוך שימוש בחומרי לימוד מעוצבים במיוחד ובמשחקים לימודיים. בנוסף, המורה נדרש להתבונן היטב בתלמידים, כמו מדען חוקר, ולנסות לראות מתי הם בשלים ללמוד דברים חדשים. כשהמורה חושב שהגיע רגע כזה, הוא מציג בפני התלמיד מידע חדש בשיעור קצר. אם התלמיד אכן מראה עניין, נפתח לפניו שער חדש. אם לא - המורה מסיק שהשערתו הייתה מוטעית ומניח לנושא.
המקור הטוב ביותר ללמוד על השיטה הוא ספרה של מריה מונטסורי שיטת מונטסורי. בנוסף, ספרו של מייקל דיקין הילדים על הגבעה מביא את סיפורה של משפחה בה האם חינכה את ילדיה בבית בשיטת מונטסורי. באינטרנט יש שפע של אתרים בנושא, כמו למשל montessori.co.il או montessori.org.
זוהי הגישה המקובלת כיום בבי"ס: מחלקים את עולם הידע לתחומים נפרדים (חשבון, לשון, תנ"ך, אנגלית וכו') ומלמדים כל אחד מהם בפני עצמו. בנוסף, כל תחום נפרט למסלול לימוד הבנוי שלבים-שלבים, כאשר שלבים מאוחרים מסתמכים על השלבים הקודמים להם. קיימות תוכניות לימודים רבות ומגוונות: התוכניות של בתי-הספר הממלכתיים, תוכנית לימודים קלאסית, חינוך אנתרופוסופי, ועוד.
לגישה הזו שני יתרונות מרכזיים: קל למורה לעקוב אחרי מהלך הלימודים, וקל להשיג חומר לימוד מוכן. הורים שמלמדים את ילדיהם בבית לפי הגישה הזו, מספרים שהזמן הנדרש כדי להגיע לאותו קצב לימוד כמו בבי"ס הוא בין שעתיים ביום לשעה בשבוע.
אפשר, כמובן, להשתמש בכמה מהשיטות האלה במקביל, או לשלב אותן יחד, או להמציא ואריאציות חדשות שלהן, או להשתמש בשיטות וגישות נוספות שלא מוזכרות כאן. מה שחשוב הוא לבחור שיטות שמתאימות לילד ולמשפחה, ולשמור על גמישות ועל נכונות ללמוד ולשנות לפי הצורך.
| הבא: | איך מוודאים שילדים בחינוך ביתי לומדים כל מה שצריך? חדש |
| הקודם: | האם הורים שאינם מורים יכולים ללמד את ילדיהם? |