| הבא: | איך ילדים בחינוך ביתי לומדים דברים שההורים לא יודעים? |
| הקודם: | באילו שיטות הוראה משתמשים בחינוך ביתי? |
לצורך הדיון בשאלה זאת, אצא מתוך הנחה שאכן קיימים נושאים ש"צריך" ללמוד, שבי"ס אכן מלמד את הנושאים האלה, ושהתלמידים אכן קולטים את מה שמלמדים בבי"ס. 1
בואו נבחן מקרוב את אותם דברים שכל ילד "צריך" ללמוד
דבר ראשון, ישנן מיומנויות בסיסיות שאי-אפשר להסתדר בלעדיהן בחברה שלנו. אלה כוללות כתיבה וקריאה, תפעול מכשירים חשמליים, חשבון פשוט, שימוש בכסף, אנגלית בסיסית, התמצאות בסביבה עירונית, ועוד דברים שאדם בחברה שלנו אינו יכול להמנע מלהתקל בהם שוב ושוב.
גם הילדים שלנו יתקלו בדברים האלה שוב ושוב במהלך חייהם. אם הם לא ילמדו אותם בפעם הראשונה או השניה או המאה, יהיו להם עוד אינספור הזדמנויות נוספות לקלוט אותם, לשאול אותנו עליהם, ולתרגל את השימוש בהם. אלה דברים שלא צריך להביא אל הילדים במיוחד – הידע הבסיסי מקיף את ילדינו ומאפשר להם לגשת אליו בזמן שמתאים להם.
ומאחר שילדים נורמליים מתעניינים במה שיש בסביבתם (לפחות עד שהם מגיעים לבי"ס...) הרי שבמוקדם או במאוחר הם ירצו לגלות איך מפענחים רצף-אותיות למלה (קריאה), או מה פירוש שמות המוצרים שהם צורכים (אנגלית), או כמה סוכר צריך אם מכינים רק חצי מהכמות שבמרשם (חשבון). וברגע שהם יתעניינו, ברגע שמוחם יפתח לקליטה של מידע חדש, הם יוכלו ללמוד בקלות וביעילות.
זה ודאי לא יקרה בדיוק באותו קצב שמלמדים בבי"ס, וסביר שגם לא באותו סדר. אבל בחינוך ביתי אין חשיבות רבה ל"פערים" ו"פיגור בחומר" מאחר שהלמידה אינה מוגבלת רק לספרים ומחברות, ולכן הילדים יכולים ללמוד מגוון נושאים גם לפני שהם יודעים לקרוא ולכתוב, להקשיב למורה, לחכות לתורם, לענות על שאלות של אחרים, ושאר "מיומנויות למידה" החשובות לניהול כתה יותר מאשר ללמידה אישית.
אם כך, את המיומנויות הבסיסיות ילדים ילמדו במוקדם או במאוחר מתוך עצם חייהם בחברה מודרנית, כמו שהם למדו עברית מעצם חייהם בחברה דוברת עברית.
אבל מעבר לבסיס, רובנו רוצים שילדינו ירכשו גם ידע כללי שאמנם אינו הכרחי להשרדות יומיומית, אבל הוא חשוב לכל בן תרבות: קצת הסטוריה, גיאוגרפיה, ספרות, מדע, מורשת, ושאר הדברים שלומדים בבית-הספר. איך נוודא שילדינו ידעו את הדברים האלה?
הם לא ידעו את כל מה שמלמדים בבית-ספר, כפי שגם אנחנו לא יודעים את כל מה שלימדו אותנו שם. כמה מתוך החומר שלימדו אותנו אנחנו עדיין זוכרים? מחקרים מראים שכמה חודשים אחרי המבחן זוכרים תלמידים רק 5-10 אחוזים מהחומר. זה לא מפתיע שהחומר פורח כך מראשיהם של התלמידים, כי הרי מלכתחילה הם לא בחרו להכניס אותו לשם. כפי שניסח זאת פיאז'ה: "ברור שכדי שהשכל יפעל יש צורך במניע שהוא רגשי. לעולם לא תבקש לפתור בעיה אם בעיה זו אינה מעניינת אותך. העניין, המוטיבציה הרגשית, הם המניעים את הכל."
ילדי חינוך ביתי יכולים ללמוד את הדברים שמעניינים אותם, לנצל את "המניע הרגשי" ולהשיג למידה יעילה יותר. סביר שהנושאים שהם יבחרו לא יחפפו בדיוק את הנושאים שבחר משרד החינוך. אבל סביר גם שהם ילמדו את הנושאים שהם בחרו יותר לעומק, שהלמידה שלהם תתפשט לנושאים אחרים יותר בקלות, ושהם יזכרו טוב יותר את מה שהם לומדים.
למשל, ילד שאוהב חרבות ורובים, עשוי להתעניין בסוגים של כלי נשק (וכך ללמוד מלים בשפות זרות), במבנה ובעקרונות הפעולה שלהם (מדע והנדסה), בתולדות ההתפתחות הנשק והשימוש בו (הסטוריה), ביצירת כלי נשק בעצמו (מלאכה), בסיוף (ספורט), וכן הלאה. הוא יוכל ללמוד על נושאים מגוונים ולרכוש ידע רחב מעיסוק בדברים שהוא אוהב.
כך שאת הידע הכללי שלהם יכולים ילדי החינוך הביתי לרכוש גם בלי תוכנית לימודים חיצונית, פשוט על-ידי לימוד הנושאים שמעניינים אותם.
אבל אולי יש נושאים שהילדים לא מסוגלים לראות את חשיבותם. אולי זה בגלל שהחשיבות הזו תתגלה להם רק כשהם כבר יהיו גדולים (למשל מתמטיקה או אנגלית), ואולי זה בגלל שהחשיבות שלהם היא לא לילד באופן אישי אלא רק כחלק מהחברה (למשל דמוקרטיה או ציונות או דת).
סביר שהנושאים האלה, שנראים לנו חשובים, הם נושאים שאנו מכירים מקרוב בעצמנו. לכן יש באפשרותנו להפוך אותם לחלק מהסביבה הטבעית של ילדינו פשוט ע"י כך שנחשוף את העיסוק שלנו בהם בפני ילדינו. לפעמים זה נראה קשה – חלק גדול מהדברים הם מעבר לכוח ההבנה של ילד קטן – אבל כל עוד הנושא ממשיך להיות חלק מחיינו, הילדים יחשפו אליו שוב ושוב ויוכלו ללמוד כל פעם קצת, ברמה שמתאימה לשלב ההתפתחותי שלהם באותו רגע. למשל, בגיל 4 ילד יוכל לספור איתנו תפוחים, בגיל 8 הוא יוכל לספור את הכסף בארנק ולתכנן את הוצאותיו, ובגיל 12 הוא כבר יוכל להשתתף בתכנון ההוצאות לחופשה המשפחתית.
ואם יש נושא חשוב כזה שאנחנו עצמנו לא מכירים אותו מקרוב, מן הראוי שנעשה איתו הכרות לפני שאנחנו מנסים לגרום לילדינו ללמוד אותו. למשל, אם נראה לי שהגנה עצמית היא דבר שחשוב לדעת, אני יכולה ללכת לחוג בנושא ולהניח לילדי לראות אותי מתאמנת, או אף להצטרף אלי לשיעורים. או אם נראה לי שמדע הוא חשוב, אני יכולה להתחיל לתהות בעצמי איך פועל העולם, ולשתף את הילדים במה שאני מגלה מקריאה או חשיבה, בניסויים ותצפיות שאני עורכת, בתוכניות מדעיות שאני צופה בהן, ובמיוחד בשאלות שעדיין לא מצאתי להן תשובות, כדי שהם יוכלו לתהות יחד איתי. לרצות שילדי ילמדו נושא שאני כלל לא עוסקת בו זה כמו לצפות שהם יתעמקו במורשת היהודית בלי שאטרח אפילו לציין את חגי ישראל.
אז את הנושאים החשובים לנו, ילדינו ילמדו מאיתנו. ועלינו מוטלת האחריות לבטא במעשים ובמלים את החשיבות שאנו מייחסים לנושאים האלה.
האם בצורה כזאת נוכל לוודא שילדינו אכן ידעו כל מה שאנחנו רוצים שידעו? לא. אין דרך לחדור למוחו של הילד ולקבוע את תכולתו, אם בחינוך ביתי ואם בבית-ספר. בסופו של דבר לכולם יש חורים מסוימים בידע; אפילו לגאונים הכי גדולים יש דברים שהם לא יודעים. אבל מה שחשוב זה לא החורים אלא החוטים של רשת הידע וחוזק הקשרים ביניהם. והקשרים האלה הרבה יותר חזקים כשאנחנו קושרים אותם בעצמנו במקום לנסות להסתבך ברשת שמישהו אחר מנסה להלביש עלינו.
| הבא: | איך ילדים בחינוך ביתי לומדים דברים שההורים לא יודעים? |
| הקודם: | באילו שיטות הוראה משתמשים בחינוך ביתי? |